אנד אוף וי גו!

חזרנו, ובגדול!

אחרי שביל האופניים של ישראל היתה תקופת יובש לא קצרה, האופוריה של ההישג המטורף שעשינו היתה בשמיים והרגשנו שהטיול הזה היה סוג של שיא בשבילנו. אבל משהו היה חסר, מסתבר שאמנם זה היה סוג של שיא, אבל בעצם זו היתה התחלה של מסורת שפשוט חבל לוותר עליה. אז עקבתם אחרי ההכנות הרבות שהיו לנו ובוודאי, כמונו, ציפיתם בקוצר רוח לרגע שבו הכל יתחיל שוב, והנה הרגע הזה הגיע, האופניים בקרטונים, התיקים ארוזים, רשימות הציוד חרושות וכרטיסי הטיסה כבר מזמן מחכים לנו. אורי, הדוד של איתי לקח אותנו לתחנת הרכבת בבנימינה, שם בקושי רב העברנו את כל הציוד הכבד אל הרציף ואז אל הרכבת ואל העגלה בשדה התעופה, קצת התעכבות בצ'ק-אין כי החבר'ה בBMI לא מכירים את החוקים של עצמם ורצו לחייב אותנו כפול על העברת האופניים אבל בסוף שיכנענו אותם שנשלם את החצי השני באנגליה (וקיווינו מאוד ששם ידעו את החוקים ולא יחייבו אותנו שוב), ואז החוויה הראשונה פגעה בנו עוד לפני שיצאנו מהארץ- צריך להוציא אויר מהגלגלים!! איך עושים את זה?? עם הרבה חוש טכני והתעלמות מכאבים. סיבוב מקוצרר בדיוטי-פרי ויצאנו לדרכנו אל ממלכת התה, הפיש אנד צ'יפס והמבטאים מהגיהנום- בריטניה!!

5 שעות של טיסה הביאו אותנו לנמל התעופה יתרו בלונדון בשעה המקומית 22:40 ביום שלישי 15.9, ועכשיו כל מה שנותר הוא להמתין לטיסה לאדינברו שיוצאת רק עוד 8 שעות ונמל התעופה בלונדון בשעות האלה- סגור.. לאבלי, כמו שאומרים המקומיים.. ישבנו בבית קפה היחיד שפעל וחיכינו… וחיכינו… אפילו אינטרנט לא היה.

השעה 5:30 בבוקר, סופסוף התחיל הצ'ק אין, עשינו בחירת מקומות מראש בעמדה מגניבה כזאת והגברת שלקחה את התיקים והאופניים אכן ידעה את החוקים ולא חייבה אותנו שוב על האופניים- נה BMI ישראל! עלינו לטיסה ממש קצרה של שעה כי הטייס… טס.. ובשמחה רבה הגענו לאדינברו! ירדנו מהמטוס והרגשנו את מזג האויר הסקוטי לראשונה- רוח קלה וקרה עם הרבה מאוד עננים, אבל בסך הכל נעים! החלפנו בגדים בשדה התעופה בשירותים ויצאנו החוצה מוכנים לקרוע את הקרטונים, להרכיב את האופניים צ'יק צ'ק ולצאת לדרך למרכז אדינברו! ואז גילינו כמה דברים:

1. מטוס לא אוהב אופניים ואופניים לא אוהבים מטוס! כלומר, כמה דברים התעקמו קצת כמו הבורג של הגלגל של תום.

2. אחרי שמפרקים את האמאמא של האופניים, צריך להרכיב את האמאמא של האופניים.

3. התחיל להיות קצת קריר כשעוד לא התחלנו לפדל.

אז אחרי שהתגברנו על המכשולים הנ"ל, יצאנו לדרך עם אופניים מורכבות ומחוזקות וללא בירבורים, מצאנו את ההוסטל שהזמנו בו חדר, נמצא בתוך כנסייה (!!), כלומר כשישנים ומסתכלים למעלה, רואים תקרה גבוהה מאוד של כנסייה, בקיצור יפה. איתי ויגאל יצאו לקניות בסופר, הכנו ארוחת מלכים של מ-ל-א פסטה עם רוטב מקורי של יגאל ואז איתי ויגאל עשו תחרות ניקורים ליד השולחן, אבל עם כוסית וויסקי ביד. איתי ותום יצאו לחנות אופניים להביא כמה חלקי חילוף ואז קבענו ללכת לישון קצת ולקום ב-22:00 כדי לצאת לבלות!!

Popularity: 5% [?]

No related posts.


4 תגובות על ”אנד אוף וי גו!“

  • הדר כתב:

    נו אז מה סוף הסיפור? יצאתם??? השארתם אותי במתח חחחח

    תום מתוק שלי אני שמחה לראות אותך מאושר בתמונות! אני בטוחה שתעשה כיף חיים!

    תהנו חבר'ה!!

  • admin כתב:

    בסוף, כמו שכתוב בפוסט שלאחר מכן, לא התעוררנו. הסיבה: השעון היה מכוון עדיין לשעון ישראל…:)

  • הדר כתב:

    אגב הפוסט הזה לא הכי ברור כי השורות עולות אחת על השנייה….

  • נעמי מני כתב:

    נהדר .יופי של סיפור .מה שחסר לי זה קצת יותר התיחסות לכל מקום :לנןפים, לתרבות שפגשתם לאנשי המקום ןאפילו לטעם הוויסקי.מכיוון שאני מכירה כמעט כל מקום שבו בקרתם אני יודעת כמה חוויות היו יכולות לכם.אלא אם המטרה היתה רק לדווש יום אחרי ,יום אז בבקשה שתפו אותנו .

הוספת תגובה