כל מסע גדול מתחיל בדיווש אחד קטן (ושבירת סבל..)

היום הגדול הגיע!!

לאחר חלומות ארוכים ונשנים (3 שנים), תכנונים אינסוף וכמה פיילוטים טובים, יצאנו לדרך..

ההתחלה הייתה ב-8 וחצי בבוקר כשנפגשו בתחנה המרכזית. אוטובוס ראשון הנוסע לקריית שמונה הראה מחזה עגום- אין מקום בבגז'! האוטובוס השני הגיע, ביקשנו מהנהג "פותחת בגז'" וגם בזה התברר שהוא עמוס לעייפה, עד שהסתכלנו לצד השני של הבגז' וגילינו שהוא פנוי לגמרי. דחסנו את 3 הזוגות והתחלנו עולים צפונה. לאחר מספר שעות הגענו לקריית שמונה לשעת קונקשן והמשכנו לכניסה התחתונה של החרמון (כל זה עדיין באוטובוס… חפשנים, אלא מה..). כשירדנו מהאוטובוס חיכה סרט חדש- יגאל ה"עסוק" עדיין לא שיפצר את הסבל שלו והתחלנו לנסות להרכיב אותו. חצי שעה של ניסויים ואלתור קטן עם אזיקונים עשו את העבודה ויצאנו לדרכנו, שמחים וטובי לב..

בני ישראל בחרמון

בני ישראל בחרמון

התחלנו את היום בעלייה בכדי להגיע לנקודה בה עובר שבילנו (2 ק"מ דרומית לנקודת ההתחלה המקורית) והמשכנו בשביל מעאפן עם הרבה הרבה סלעים וטלטלות, ירידות מטורפות וקצב איטי במיוחד עקב הניסיון לשמור על התיקים שלמים….

לאחר כ-600 מטר התגלתה הבעייה הראשונה. יגאל עצר ולא יכל להמשיך. הסיבה: האום שמחזיק את הבורג, שמחזיק את הסבל, הצליח לעבור דרך חור קטן וליצור חור הרבה יותר גדול. מבולבלים? גם אנחנו היינו.. ניסינו אלתור, שוב, עם האזיקונים, והצלחנו להחזיק את הסבל למשך 100 מטרים קצרים. ניסינו שוב לשפצר את הסבל אך הפעם הצלחנו להחזיק 10 מטרים קצרים. ואז נזכרנו במורתנו האהובה לפיזיקה נירית, וכשחשבנו קצת על חוקי הפיזיקה יצרנו שיפצור שמתחשב בשיקולי הלחצים המופעלים על השילדה והסבל ויצאנו לדרך. ההמשך הפגיש אותנו עם כביש נווה אטי"ב-קריית שמונה ששם מצאנו את עצמנו יורדים מגובה 1700 מטר עד לגובה 100 מטר והתקרבנו לשיא המהירות אותו קבענו בירידה מהישוב מרר (69.6), הפעם קבענו 63 קמ"ש עם תיקים, מהירות מכובדת לכל דבר ועניין

סיימנו לנסוע על הכביש ונכנסו לשביל אדום המקביל פחות או יותר לדרך הנפט, רכבנו עליו כמה קילומטרים טובים וסיימנו בכפר סאלד, שם הזמנו יחידת אירוח ללילה, אכלנו ארוחת ערב ונפלנו לישון..

סיכום היום:

מרחק 22.63 ק"מ
מהירות ממוצעת: 15.4
מהירות מקס': 63.3
זמן רכיבה  נטו: 1:28:01

עד כאן להפעם, נתראה מחר!

Popularity: 3% [?]

No related posts.


הוספת תגובה