עין זיוון? יש זיוון!

שביל הגולן – היום הראשון היום הראשון התחיל בשעה 00:00 בלילה. התעוררנו, ארגנו את שאריות הציוד האחרונות בבתים, אכלנו מעט כדי שלא נהיה רעבים ויצאנו לדרך. האוטובוס היה בשעה 1:10 ואנחנו הגענו ממש על הדקה. חיכינו בתחנה ושאלנו את עצמנו (וגם את השומר) האם האוטובוס עבר כבר. תשובות לא היו. חיכינו וחיכינו וכשכבר חשבנו שאולי אנחנו חוזרים לישון בבתים, הגיע האוטובוס. הנהג ראה את כמות הציוד שלנו וירד להכין איזה בוציאדו. עלינו על האוטובוס והנהג נתן לנו כרטיסיית שתי נסיעות, ואנחנו התחלנו לדבר באוטובוס ומהר מאוד נרדמנו. עשינו עצירת ביניים ליד עפולה, אח"כ בתוך עפולה הנהג חטף איזו נקניקייה (כשחיכה ברמזור אדום) ואת שאר הנסיעה אנחנו לא זוכרים.. התעוררנו בכניסה לקריית שמונה, כשהשעה בסביבות 4:10. הורדנו את הציוד, חשבנו מה לעשות עד לאוטובוס ב- 8:30 ואז הרחנו ריח של קרואסון וחיפשנו מאיפה הוא בא. ניר מצא את המקור תוך דקה וחצי וגם חזר כשמוחו רעיון להעברת הזמן. נכנסנו למאפייה וקנינו קרואסונים ומאפים ועברנו למן חניון ע"מ לפרוס את אוהלנו וללכת לישון. קמנו ב-7 בבוקר אחרי שעתיים שינה, קיפלנו את עצמנו וקפצנו ל-YELLOW הסמוך, שתינו שחור עם הקרואסונים והגענו לתחנת האוטובוס בדיוק בזמן לאוטובוס לנווה-אטי"ב. הגענו לנווה-אטי"ב ופרקנו את הציוד, התמרחנו, ותום הציע שניר יוציא את המפות ונתחיל לבדוק מהו היעד להיום. התפתחה השיחה הבאה: ניר: המפות לא אצלי. תום: המפות אצלך, בתיקים. ניר: לא הם לא. בשלב זה תום רואה שלניר יש התחלה של חיוך על הפנים ומנחש שניר צוחק עליו. תום: יאללה, תוציא אותן, חבל על הזמן. ניר: אמרתי לך, המפות לא אצלי. תום: איתי שם לך אותן בתיקים. ניר: היו הרבה דברים בתיקים, הוצאתי הכל. בשלב זה הבנו שהמפות באמת לא אצל ניר וצריך איכשהו להדפיס אותן. מה שהיינו צריכים זה מחשב עם חיבור לאינטרנט ומדפסת. באינטרנט יש את הקבצים של המפות ולכן נוכל להדפיס אותן. בדקנו בעסקים מקומיים אך הם היו סגורים. בדקנו עם אישה שהייתה ברחוב והיא הפנתה אותנו למשרד פינתי שלא קיים. לאחר מכן ראינו מישהו שמשקה את הגינה. שאלנו אותו אם הוא מכיר מקום שאפשר להדפיס בו. הוא ענה שלמעלה (במעלה הישוב- מאיפה שהגענו) יש איזה מקום, ענינו שהיינו שם ואין שום דבר פתוח. הוא הציע שנדפיס אצלו ואנחנו נענינו. האיש, רמי כלפון, מאוד אדיב ומאוד עזר לנו (אגב, יש לו צימרים שם) וכך הדפסנו את המפות, הודנו לו ויצאנו לדרך. נציין שבנוסף למפות שעשינו עמדה לרשותנו מפת סימון שבילים של הגולן שמאוד עזרה לנו. יצאנו לדרך מצויידים כאשר אנו מחכים לירידות גדולות ומהירות. הכביש בתחילת הדרך היה מעט בירידה אך רוב השעה הראשונה הייתה בעלייה מתונה. נסענו לכיוון מסעדה, כאשר בדרך נתקלנו בדובדבנים מטורפים בטעמם ממטעי רמת הגולן המשובחים. הגענו לצפון מסעדה, טיפה התברברנו אך בעזרת המקומיים (שגם הציעו לנו קפה) מצאנו את דרכנו לברכת רם עם מימיה הטורקיזים. לאחר שהמשכנו עברנו ליד חבורת רוכבי אופני שטח מבוגרים והתפתחה שיחה מעניינת בנוגע לקטיף דובדבנים – גניבה או דבר חוקי. המשכנו בעליות דרומה על שבילי כורכר דרך מטעי דובדבנים כאשר אנו עוקפים את ברכת רם ממערב. לאחר מכן, עברנו את כביש 98 מערבה ונכנסנו ליער אודם שהיה רכיב ביותר (שבילים יפים עם הרבה צל). השמש כבר הייתה בשיאה וכוחותינו נחלשו מעט והחלטנו לעשות הפסקת צהריים מתחת לעץ נדיב בצל. פרסנו את המזרונים, אכלנו לחם עם דבש כרגיל ונחנו מעט (תום בוחן את ההמשך וניר בול עץ). תום שם לב שכל הזמן היו ביער רעשים: פעם אחת שקית עפה… פעם אחרת פחית שימורים מתגלגלת… ופעם השלישית שהוא חשב שסתם עוד אשפה מתעופפת באוויר הוא הסתכל וראה נחש באורך 3 מטר, כחמישה מטרים מהזולה שפתחנו…… To Be Continued….

Popularity: 46% [?]

No related posts.


הוספת תגובה