רוכבים אל הלא נודע…

התעוררנו הבוקר במיטות של דידי מלאך השביל והתחלנו לדווש. בהתחלה הייתה בעייה למצוא את השביל הנכון, כי מה לעשות- גימזו התרחבה.. לאחר מבט עילי על השטח מצאנו את השביל והתחלנו לרכב. בהתחלה ירידות היוו את המסה הקריטית ואח"כ התחלנו להרגיש ברגלינו את העליות לכיוון לטרון ושער הגיא.

הדבר המעניין היה שידענו את גובהו של שער הגיא (300 מטר) ובכל פעם שהתקרבנו לגובה הזה ירדנו ירידות שביאסו אותנו כי ידענו שאח"כ נעלה אותן…

הפסקת צהריים עשינו בלטרון ואף שנ"צ מינימלי בשמש התזזיתית והחלטנו לנסות להתחיל לעלות את דרך בורמה. הגענו לתחילתה ליד מחלף שער הגיא, הבטנו קלות במפות ויצאנו לדרך למעלה. הדרך הייתה תלולה מאוד ובחלקה אף הצלחנו לרכב עם הציוד הלא מסייע בעליות.

אחרי דיוושים חוזרים ונשנים ,כמה הליכות קצרות בעליות חמורות במיוחד והחלפת אופניים בין יגאל ואיתי הגענו לבית מאיר- ישוב דתי שטומן בחובו בית ספר שדה אשר נקרא גם "רמות שפירא".

ירדנו את כל המושב (סביבות ה-50 מטר) וחשבנו כבר על העלייה בבוקר שלמחרת. אחרי שדיברנו עם שני מטיילים משביל ישראל הסמוך נכנסו לחדרנו וחשבנו מה נוכל לזלול…..

פסטה? מאוס… טונה? טחון.. עשינו חיפוש ומצאנו שווארמיה שעושה משלוחים למקום הנידח שבו נימצאנו.. אז הזמנו 3 מנות שווארמה ו-2 פלאפל ומגש של חומוס ושבענו כמו שהרבה זמן לא שבענו….

הלכנו לישון מפוצצים וחוששים מעליות היום הבא לירושלים..

Popularity: 4% [?]

No related posts.


2 תגובות על ”רוכבים אל הלא נודע…“

הוספת תגובה