הכל התחיל לפני כשנתיים. החלטתי שאופני ה-24″ שלי כבר קטנות עליי (אחרי שכולם כבר צחקו עליי) ושאני צריך להשתדרג לזוג חדש יותר מאשר הזוג מהבר מצווה (ככה זה תימנים..). חזרתי מהצבא ביום שישי וקפצתי לחנות האופניים הקרובה ביותר לביתי. באתי עם ידע מינורי מראש ובציפייה לקנות אופני שיכוך קדמי (מה שעד אז לא היה לי..). המוכר סימון הראה לי זוג, נראו סבירות ורצה עליהן סכום מופרז של 800 שקלים. לא ידעתי אז למה אני נכנס.
באותה תקופה התחלנו לחרוש קצת שטח (כשאני אומר התחלנו הכוונה ליגאל ואליי) וצצה בראשנו מחשבה דמיונית: לחרוש את הארץ על אופניים, בשטח, מהחרמון שבצפון עד לאילת שבדרום דרום. לא היינו שפויים כ"כ (לא שהיום אנחנו כן..תודה לגולדסטאר) והתלהבנו נורא מהרעיון. בזמן שעבר מאז קנינו אופניים חדשים וניסינו נואשות למצוא מירווחי זמן בצבא כדי לבצע את השביל הקדוש. אך משלא נמצא הזמן החלטנו שנעשה זאת כשנשתחרר. בסופו של דבר הרגע הזה קרה!
אני לא מדבר על הטיול או על היציאה אליו, אני מדבר על השחרור.. זה לקח הרבה זמן.
אבל כמו שאומרים על כל דבר שנגמר: זה עבר מהר…
בינתיים, בשקט בשקט, התחיל חבר שלישי (להלן "איתי") לרכב באופניים באורח פלא. בספונטניות וכשברשותו חודשיים של נסיעות שטח החליט ללכת על הכל ולהצטרף לשביל.

השביל הזה הוא חלום של שנתיים ואנו יוצאים אליו בקרוב..