ספט' 30 2010

יום שלישי- גזלן כי טוב…

כשהשמש עוד לא חשבה אפילו על לעלות- אנחנו קמנו בבקוע והתחלנו להתארגן ליום החדש ולרכב כמה שיותר מוקדם כדי לנצל את השעות הטובות של הבוקר. ניסינו לקצר את הזמן שלוקח להתארגן- פרסי הכין קפה, יגאל ותום קיפלו אוהלים ואיתי וטל סידרו את הציוד על האופניים.

אחרי חלוקת המשימות הזאת גילינו שהצלחנו לחסוך כמה דקות… לא משהו רציני. שתינו קפה, אכלנו קורנפלקס (בנקודה זו בטיול יגאל הוכתר כמלך המלכלכים, כשכל הסביבה שלו הייתה מלאה קורנפלקס..), שכחנו שישנו רק 5 וקצת שעות ויצאנו לדרכנו.

הדרך של היום השלישי התחילה בנעימות יחסית: עליות ירידות ועוד פעם עליות.. תום הבטיח שהיום לא יהיו ירידות.. נכנסנו לאיזורים המיוערים של יער בן שמן ואחרים והעליות לא הפסיקו. אחרי השעות הנעימות של הבוקר והשמש שיצאה וחיממה מאוד מוקדם מהצפוי, כל עלייה הפכה לחוויה נעימה פחות ופחות.

עשינו הפסקת ביניים ליד אנדרטה לזכרו של יאיר שטרן ותיקנו לטל בעייה באופניים וחיפשנו נקודת מילוי מים כשאנחנו יודעים שביום הזה ספציפית יש בעייה להשיג מים- היום חג. חיפשנו איפה יש תחנות דלק בסביבה- אבל האינטרנט של סלקום לא היה כ"כ זמין באיזור וגם האנשים שפגשנו טענו שהתחנה הכי קרובה נמצאת בסטייה של 6-8 ק"מ מהשביל.

בעודנו אובדי עצות שמענו מרחוק שיר מוכר "קוקו הא הא, גלידה טובה!". חשבנו על האופציה הגרועה מכל, גזלן! כשלכל אחד מהרוכבים היו פחות מליטר וחצי, מים נראו כמו זהב. וכך גם היה מחירם אצל הגזלן. בהתחלה מחיר 5 בקבוקים עמד על 60 שח אך עם מיקוח קצר וניפנוף בשטר של 200 ש"ח (פרטים אצל יגאל) הורדנו את הגזלן ל-45 שקלים. האבסורד הגיע 200 מטרים לאחר מכן…

המשכנו בעלייה מתעקלת ומצאנו חניון של קק"ל שבו המוני ישראל עשו על האש ושם שאלנו האם יש מים. האנשים הכווינו אותנו למעלה החניון שם היה ברז חופשי ובו מילאנו את שאר הבקבוקים שלנו. זעמנו מאוד על הגזלן!!!!!!

אחרי הפסקת הצהריים בה עשינו "מקלחת" ואכלנו, כרגיל, לחם עם דבש, המשכנו בעצלתיים כשעליות רבות ומתישות מחכות לנו בדרך ובהן גם ירידה כמעט לא רכיבה ועלייה לא רכיבה בעליל (מסולעת בשיפוע של 45 מעלות). עשינו מעקף קטן ואילתרנו מעט כששביל ישראל נמחק מהשטח עקב עבודות בנייה באיזור התעשייה של חבל מודיעין, ופנינו היו עתה לישוב אלעד. לאחר שרג'יב לקח את ההובלה, ראינו כי לא נספיק עד רדת החשיכה להגיע לישוב ובהחלטה משותפת החלטנו להשאר ביער ללון את הלילה.

פסטת פינוקים מאת רג'יב ותה על המדורה שאילתרנו לנו היו כל מה שהיינו צריכים, והלכנו לישון עייפים מאוד, שבעים ומצפים להרביץ יום אחרון של רכיבה בשביל.

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 41.26.

זמן רכיבה נטו- 3:56 שעות.

מהירות ממוצעת- 10.48 קמ"ש.

מהירות מקסימלית- 48.46 קמ"ש.

נ.ב. אותו היום היה נק' שבירה מאוד קריטית. העליות הקשות והחום המתיש גרמו לרגליים ולשרירים להחלש ולעבוד הרבה יותר קשה. רג'יב חשב שהסיפור גדול עליו אבל הוא הבין שהקשה מכל מאחוריו והחליט להמשיך עד הסוף למרות הקושי!

Popularity: 27% [?]


ספט' 29 2010

שביל מי-ם אל ים, היום השני!

ביום השני של הרכיבה התעוררנו מוקדם מאוד, כל כך מוקדם שכבר לא ידענו אם לומר בוקר טוב או לילה טוב.
יותר מאוחר יסתבר לנו שלקום מוקדם זה דבר טוב ואפילו מומלץ. אחרי ארוחת בוקר קונטיננטלית (קורנפלקס וקפה שחור) התחלנו לרכב.

הרכיבה התחילה בירידות ארוכות ומהירות רובן על שבילים מהודקים. תוך כדי טיסה במדרונות של נחל רפאים יצא לנו לראות ארנב. הדרך המשיכה להתפתל, חלקה מישורית חלקה בירידה תוך כדי מעבר לצד נחל שורק שנראה כל כך טוב בשמונה בבוקר. עצירת אנרגיה בשמורת נחל שורק (שלא רחוק ממנה מסתבר שיש מכלאה לאקלום יחמורים).

סמוך לתחילת הרכיבה פגשנו רוכב מאוד אדיב שהסביר לנו שהשביל לא מסומן הכי טוב שבעולם (נו-נו-נו לקק"ל) ונתן לנו כמה סימני דרך (החשוב בינהם הוא בית הקברות- "דרך החיים" שליד אשתאול). המשכנו לרכב ב-ראבק עד צומת שמשון שם פגשנו תחנת דלק ראשונה (!) ומילאנו את מלאי הקבוקים (או כמו שיגאל מעדיף לכנותם- נתרן!). משם הדרך לעצירת צהריים במושב אשתאול (שאגב מפוצץ בתימנים לבנים) שם אכלנו ארוחת מלכים של פרוסת לחם על מצע דבש וקינחנו במים.

רכיבה מאומצת דרך יער אשתאול הביאה אותנו לשיא גובה רציני שאותו ניצלנו בירידה מטורפת על דרך בורמה. כשהגענו ליער הראל התחלנו להרגיש את הערב יורד ושקלנו לבצע חניית לילה. מקום שנראה בהתחלה כאופציה לא רעה היה אורחן מצפה הראל. התגובה שקבלנו מבעלי המקום הייתה סירוב לתת לנו לפרוס את האוהלים שלנו בחצר האורחן (שלא היה מאוכלס באורחים אלא רק שני שומרים בלבד שגרים שם). לאחר שנתקלנו בסירוב המשכנו ברכיבה על כביש עד למושב "בקוע" שם ביצענו את חניית הלילה.

אנחנו רוצים להודות למשפחת שרעבי שאפשרה לנו להשתמש בברז המים שלה. ישבנו לאכול פסטה איטלקית מעשה ידיו של רג'יב והסו-שף תומס, קידשנו לכבוד החג והלכנו לישון שבעים וטובי לב. כשכבר ישנו שנת ישרים (היה אפשר לדעת לפי הנחירות האומנותיות של יגאל) התעוררנו כולנו בבהלה- במדשאה שעליה ישנו החליטו לפתוח את הממטרות. רג'יב- האיש והאגדה זינק בצורה הירואית מהאוהל כשלגופו רק תחתוני טנגה ועט על הממטרה. עד היום אף אחד לא יודע באמת מה קרה ואיך רג'יב הצליח לכבות את הממטרה בחושך שהיה שם. כששואלים אותו הוא מצטנע ואומר- "היה שם כפתור", לנו נשאר רק להאמין.


לילה טוב שביל י-ם אל ים יום שני.

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 50.65

זמן רכיבה נטו-   3:12 שעות.

מהירות ממוצעת-  קמ"ש.15.2

מהירות מקסימלית- 50 קמ"ש.

Popularity: 29% [?]


ספט' 28 2010

ושוב נצאה אל הדרך!

היום הגדול הגיע!! ההתרגשות בשיאה, הציוד (אנחנו מקווים) מוכן וחמישה רוכבים נועזים מוכנים ומזומנים לצאת לחווייה בלתי נשכחת! כמו שנאמר-
t's gonna be LEGEN…. wait for it… DARY! LEGENDARY!

השעה 5 בבוקר, טלפונים כבר מתחילים לרוץ בסגנון של- "אתה כבר ער?", "אתה מוכן?", "האם אנחנו שפויים בכלל?".. התכנון הכללי הוא כזה:

ניר מגיע ליגאל כדי לקחת ממנו תיקי סבל ואז להגיע איתו לתחנה מרכזית, טל מגיע לאיתי כדי לרכב לשם ביחד ותום מגיע לפגוש את כולנו שם, וכל זה אמור לקרות עד 6 בבוקר!

כמובן שכולנו יודעים שלאחר זה אופנתי ולכן קבענו את השעה 6 כמקדם בטיחות והאוטובוס יוצא מהתחנה בשעה 6:20.

בסופו של דבר הגענו בזמן, לאחר כ-2 דקות נכנס האוטובוס, העמסנו 5 זוגות אופניים לתא המטען, עלינו ויצאנו לדרך לכיוון עיר הקודש, בירת ישראל, נקודת הפתיחה של המסלול שלנו- ירושלים!

נסיעה קצרה של כשעה וחצי והגענו אל היעד, עם ארגון קצר של העמסת הציוד על האופניים, שירותים ולחמניה טריה לארוחת בוקר, הגיע השעה, סופסוף אנחנו כולנו עולים על האופניים ויוצאים לראשונה לרכיבה כל החמישה ביחד! זה אשכרה קורה!!

הרכיבה בירושלים היתה חביבה, די רגועה, למרות תפירה לא קטנה ובירבור קל של מספר דקות, אבל לאחר כ-10 ק"מ הגענו לנקודת הפתיחה בגן החיות התנ"כי.

מוכנים ומזומנים לאתגר, השקענו כמה דקות כדי לקרוא את כל המידע על השלט של קק"ל וגילינו שלנוחיותנו יש סימון שבילים מיוחד למסלול שלנו וצריך לעקוב אחריו או אחרי הסימון שבילים הכחול (גררר!!).

התחלנו ברכיבה, דרך כורכרית, מהירה יחסית, מישורית עם ירידה קלה כשאנחנו יודעים שבדרך שלנו יש שני מעיינות שנוכל להגיע אליהם ולהשתכשך במים. הגענו די מהר למעיין הראשון- עין לבן, שם היו לא מעט אנשים אבל היה קשה להגיע אליו כי הוא היה ממש גבוה והמים לא היו כל כך יפים. חוץ מזה לא הרגשנו שרכבנו מספיק כדי להרוויח שיכשוך והמעיין הבא היה אמור להיות יותר טוב- עין אל בלד. עקבנו בנחישות אחרי הסימון הכחול (כי כמובן שלא היו סימונים של השביל שלנו) ורכבנו….. ורכבנו…. ורכבנו… וגילינו שאנחנו לא ממש יודעים איפה אנחנו בדיוק ולא נתקלנו בעין אל בלד עדיין, אז עצרנו בצד כדי לנוח, להתאוורר ולנסות להבין איפה אנחנו.

איתי, ניר ותום יצאו ברגל לחפש רמזים למיקומנו ומצאו אזור מיושב בשם גבעת משואה, אז אמרנו שנרכב לשם (בעלייה לא קלה) ונשב על הדשא לארוחת צהריים. הגענו לדשא, פרקנו את התיקים מהאופניים ואיתי ותום יצאו לעשות קניות להיום.

אחרי ארוחה טובה (לחם עם דבש כמובן) ומנוחה נעימה עם מוזיקה ברקע, פתחנו את המחשב כדי לגלות איפה אנחנו וגילינו להפתעתינו שאנחנו ב…ירושלים!!?? בדרך כלשהיא רכבנו בכיוון הלא נכון והגענו למערב ירושלים. אחרי חקירה קטנה של הדרך הבנו שלמרות ההנחיה של קק"ל לעקוב אחרי השביל הכחול, הדרך בעצם עברה לשביל השחור בשלב מסויים ואנחנו סמכנו יותר מידיי על קק"ל ופחות מידיי על המפות שלנו, טעות שלא נחזור עליה בהמשך.

דבר נוסף שקרה בזמן ארוחת הצהריים הוא הוויכוח על סחיבת הציוד. כאשר ניר הגיע בבוקר לתחנה המרכזית הוא הגיע עם הציוד שלו משופצר לסבל בערימה עם רצועות כיווץ מגומי, מה שיצר את המונח- "פרסיזאכן", ובזמן ארוחת הצהריים התנהל הוויכוח על האם להתקין את התיקים שיגאל הביא על האופניים של ניר או להשאיר את הפרסיזאכן בעינו. הוויכוח היה קצר וקולע וברגע שניר הבין שחשוב לנו שהוא ירכיב תיקים על הסבל וברגע שהוא הרגיש כמה שהציוד באמת כבד, הוא הרכיב את התיקים והציוד חולק בין כולם באופן שווה. Happy times!

ביצענו עיקוף קטן דרך הכבישים בסביבה כדי לפגוש את השביל במקום שלא מצריך מאיתנו להתחיל אותו מהתחלה, רכבנו קצת בעליות וקצת בירידות ולבסוף הגענו ליער עמינדב, שם מצאנו אתר מחנאות עם ברז מים לשתיה, עצים, שולחנות והרבה מקום להקים אוהלים, מושלם לצורך בילוי לילה, וכמובן שהשעה כבר היתה אחרי 5 אחה"צ ולכן ההחלטה שנפלה היתה- לישון ביער ולמחרת לפגוש שוב את השביל המקורי שלנו ולהמשיך איתו את הטיול.

הקמנו את האוהלים, הוצאנו את הציוד לבישול פסטה עם טונה וטל הפגין כישורי פינוק מדהימים כשהוא שלף מהתיק אוסף תבלינים שיכל לבדו להשביע אותנו ולאחר כחצי שעה של בישול ותיבול אכלנו את ארוחת הערב הראשונה שלנו בטיול ואפשר לומר שהיה פשוט מדהים, ופה גילינו ערך מוסף אחד מיני רבים שהביא טל לטיול הזה!

עייפים ושבעים הלכנו לישון, לאחר יום קצר, לא הכי יעיל מבחינת רכיבה אבל מלמד מאוד מהרבה בחינות!

לילה טוב..

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 26.

מהירות ממוצעת- 12 קמ"ש.

מהירות מקסימלית- 54 קמ"ש.

זמן רכיבה נטו-2:08.

נתראה מחר!

Popularity: 20% [?]


ספט' 12 2010

ועכשיו: פינת האתגר התורן!

אז הנה אנחנו, כשבועיים לפני הטיול, ההתרגשות עצומה כמו תמיד ובעצם אולי אפילו יותר מתמיד ומיד נסביר למה.

קודם כל עדכון קצר על הטיול הקרב ובא:

המפות כבר מוכנות וישלחו להדפסה מחר, רשימת הציוד כבר מתחילה להתמלא בסימני V וההכנות האחרונות כבר בעיצומן!

ועכשיו כפי שהובטח, למה אנחנו כל כך מתרגשים???

זה ידוע לכולנו שלאתר הזה קוראים 3bikes.org, אבל הפעם, בטיול הזה יש לנו תוספת להרכב, המורכבת משני אנשים מאוד יקרים ומאוד חשובים לשלושתינו- ניר וטל (הידוע בכינויו- רג'יב).

ניחשתם נכון, את הטיול הזה יקיימו לא פחות מ-5 ברנשים!! ולכן, כפי שהוזכר לעיל, ההתרגשות בשיאה!

אבל למה קוראים לפוסט הזה "אתגר"??

ברור לכולם שהטיול הזה מראש קצת יותר מסובך מהקודמים בכל מה שקשור ללוגיסטיקה (5 אנשים, אוהל אחד לא יספיק, כמה ערכות בישול צריך?), נוספת על כך העובדה שלא לכולם יש תיקי סבל ואפילו סבלים, ונסיים באתגר הגדול- רג'יב, בטבילת האש שלו בטיולי רכיבה ארוכים ועדיין אין לו ציוד מתאים לסוג כזה של רכיבה (ביגוד, פנסים, כלים, קסדה…) וכמובן שהוא גם כן סטודנט שעבורו רכישה של הציוד הזה לא באה בקלות.

אבל אל דאגה! בדיוק זאת הסיבה שלשמה קראנו לזה "אתגר". זה אומר שאנחנו יותר ממוכנים לפתור את העניין הזה בצורה הכי טובה שאפשר וכמובן לשתף אותכם, במידה ואתם מצויים בעיצומו של אתגר דומה.

אז אנחנו נמשיך לעדכן ואתם תמשיכו לקרוא, עד הפעם הבאה!

Popularity: 16% [?]


אוג' 21 2010

חשיפה ראשונה: המסעון הבא- שביל ישראל לרוחב!


שלום קוראים וקוראות יקרים!

לאחר העדרות ארוכה יחסית אנחנו חוזרים לעדכן מעט וגם נהיה יותר זמינים במייל שלנו (cycling.israel@gmail.com). התכנון הבא שלנו לרכיבה "ארוכה" (יותר מיום אחד) הוא שביל ישראל לרוחב (ככה אנחנו קוראים לו) או בשפת הוגי השביל- שביל מים אל י-ם. התכנון של הוגי השביל, קק"ל, הוא לבצע אותו מת"א ולסיים בירושלים. אנחנו מתכננים לעשות אותו בדיוק אותו דבר, רק הפוך. גם בגלל שצריך פחות כושר ופחות מאמץ (עברנו את הימים שבהם חיפשנו רק אתגרים), אבל הסיבה היותר חשובה היא העובדה שניתן לסיים בים!! להגיע לחוף, לזרוק את האופניים ולקפוץ לים. כן כן, בדיוק כמו שעשינו בשביל ישראל.

מפת שביל ישראל לרוחב

אל נקודת ההתחלה נגיע בתחבורה ציבורית, נבלה קצת בירושלים ונתחיל ביום שלמחרת לרכב לכיוון ת"א. אורך השביל הוא כ-125 ק"מ, או קצר יותר כפי שרוכבים שכבר רכבו אותו מעידים, מה שאמור לארוך כ-3 ימים של רכיבה רגועה.

למי מכם שיש לו המלצות על מעיינות בדרך מוזמן להמליץ לנו עליהם!

http://www.kkl.org.il/KKL/advanced_template.aspx?id=24446

זהו האתר של קק"ל שבו יש מידע מורחב על השביל, מפות GPS שאפשר לטעון ב-GOOGLE EARTH והסברים נוספים על השביל בכיוונו המקורי.

אנחנו נעדכן מהשביל ועד אז – אתם מוזמנים לשלוח לנו הצעות, מוזמנים להתייעץ איתנו וכמובן מוזמנים לרכב ולשתף!

נ.ב. בקרוב! סרט סיכום שביל סקוטלנד! מהנחיתה ועד להתהפכות!

Popularity: 18% [?]


ספט' 25 2009

בום טראח! מה קרה? הלכו האופניים…

אחרי שינה מצויינת שלא ציפינו לה מראש, קמנו כמו חדשים, אכלנו ארוחת בוקר רצינית ויצאנו לדרך בהקדם, כדי לנסות להגיע ל-Inverness כבר בצהריים ולתפור עד כמה שיותר קרוב ל-Fort Williams עוד היום. במהרה התגלה לאיתי שהיום זה לא היום של הברכיים שלו וגם לא היום לנסות לתפור מרחקים, אז ברוב שעות הבוקר הוא המשיך בדרך אבל בקצב מואט כי אחרי הכל, קודם הבריאות.


שעות הבוקר עברו בצורה נעימה, עם הרוח בפנים שכבר די התרגלנו אליה ומזג אויר לא רע, כשברקע קיימת הדילמה התמידית שמרחפת כבר כמה ימים- מה עושים לגביי המשך הטיול, יום כיפור והימים הבודדים שנשארו לאחר מכן?? הכיוון היה לדחוף עד ל-Fort Williams לפני יום כיפור ושם בעצם לסיים את הרכיבה ולזרום לגלאזגו ואדינברו באוטובוס/רכבת ופשוט להנות קצת מהחו"ל.. איתי בכלל תכנן לנוח יום אחד ב-Inverness ואז אולי לנסות להגיע לפורט וויליאמס לפני יום כיפור אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, יש דברים שפשוט אי אפשר לצפות מראש, כגון בעיה באחד מזוגות האופניים, או ירידה תלולה שאיתי לקח ממש קצת מהר מידיי ולא הספיק להאט לפני הסיבוב החד… מה שהסתיים בהתרסקות אלימה של האופניים ושל איתי, אומנם על דשא רך, אבל האופניים, שנמרחו על עץ במהירות של נניח 30 קמ"ש.. וכאן הצלחנו לקבל החלטה מה עושים…
אחרי בדיקה ראשונית שגילתה שאיתי יכול לעמוד ואפילו ללכת, העברנו מבט על האופניים, שהיו במצב פחות טוב, ובישרו את הבשורה המרה- מעכשיו צועדים. המזלג התעקם לגמריי וכך גם הגלגל, מה שהפך את האופניים בעצם לטוטאל לוס ומה שלא הזכרנו- אינברנס נמצאת במרחק 15 ק"מ מפה ואת זה צריך ללכת, כשהרוח עדיין נגדנו והזמן ממש לא לטובתנו גם כן.. אבל ברירה לא היתה לנו, מתחילים לצעוד!


הצעידה היתה קשה, ארוכה ומתישה, עזרה לנו להבין שללככת זה לא קל כמו שזה נשמע, אז הלכנו והלכנו, ובדרך ראינו פטריה אדומה עם נקודות, משהו דרדסי!

ואז המשכנו ללכת עוד קצת והגענו לפאתי אינברנס, שם פגשנו בקבוצה ענקית של תלמידי בית ספר שגם הולכים בשביל שלנו כי זו בעצם הדרך לאינברנס, ראינו בחור שמפסל על גזעי עץ ענקיים ויוצא לו ממש יפה!


ובשעה טובה הגענו לאינברנס ומצאנו נקודה חמה עם אינטרנט בסביבות מרכז העיר, בדקנו הוסטל עם המלצות ובמחיר טוב, היה לנו מקום, הגענו בשלום, איחסנו את האופניים שלנו במחסן מגניב ונעול, דחפנו את התיקים והציוד לדורם של 10 מיטות ויצאנו לאכול בטירוף ב……..מקדונלדס! ניחשתם נכון. אכלנו מ-ל-א אוכל ואז עברנו לפאב ממול ושתינו גלנפידיך אחרי שלמדנו קצת איך מכינים דברים כאלה, מה שעזר לנו להנות יותר מהמשקה, חזרנו להוסטל עם אנרגיות ברצפה ונכנסנו במיטה במהירות האור בערך, כשיודעים שמחר, רק יגאל קם בבוקר לבדוק אם יש מקום להישאר בהוסטל וחוצמזה- ישנים בלי הגבלה.. הללויה מנוחה ואללה בטלה!!

Popularity: 17% [?]


ספט' 24 2009

עוגה עוגה עוגה

במעגל נחוגה, נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום- שכבר היינו בו! אבל על זה בהמשך..
אחרי השינה המדהימה במקום הקסום שמצאנו, התעוררנו לקורנפלקס וקפה שחור בפעם השנייה בתוך יומיים. אחרי ההתארגנות הלכנו לבקר את שכננו- GLEN GRANT. הסיור שם היה מעמיק יותר, העשרנו את ידיעותינו ואז גילינו לתדהמתנו שויסקי מוהלים במים. מהילה משמעותית. הויסקי יוצא מהחבית בסביבות 59-60 אחוז אלכוהול ולאחר מכן מוהלים אותו במים עד שיגיע ל-40% אלכוהול, פחות מ-40% לא יכול להיקרא ויסקי…
לאחר הביקור נסענו לאלגין שם הופתענו לראות אחידות בבתי הישוב הקטן, כל הגגות אפורים וכל הקירות אפורים. בתוך העיירה נווטנו את עצמנו למזקקת GLEN MORAY. כשהגענו למזקקה התאכזבנו לגלות שהסיור הבא רק ב-2. השעה הייתה 12:40. שאלנו אם הסיור הבא רק ב-2 ואמרו לנו שיוציאו לנו עכשיו סיור. עשו לנו סיור מקיף ומוסבר היטב. במהלך הסיור נתנו לנו להריח מהחבית לאחר שמוסיפים את השמרים לחיטה. המדריכה הזהירה אותנו שהריח חריף ואנחנו נעוף אחורה. אף אחד לא האמין לה ובתור אחד אחרי השני עפנו אחרי שהרחנו את הריח החריף שיצא מהחבית הענקית.
אחרי הסיור יצאנו לדרכנו לניירן ואז לאינברנס. חיפשנו את ה-NCN ונסענו על הכביש המוביל ל-NAIRN עד שמצאנו את השביל ועלינו עליו. נסענו עליו כחצי שעה עד שגילינו צומת T ללא שילוט לכיוון שעלינו לרכב אליו. ניחשנו לפי השילוט שעלינו לפנות שמאלה ואכן פנינו בכיוון זה. אחרי כ-5 ק"מ הגענו לצומת שבה יש שילוט לאלגין והתברר שאנחנו 2 מייל משם. מה שאומר שעשינו סיבוב! הבנו פתאום שכל הזמן הזה עשינו סיבוב ענק מסביב לאלגין וחזרנו בדיוק לאותו המקום שיצאנו ממנו. אחרי שיצאנו מהבאסה רכבנו שוב באותה הדרך ולא עלינו על שביל ה-NCN ורכבנו תוך כדי שאנחנו עוברים ליד חוות פרות ושדות חרושים. הגענו ל-FORRES, עברנו אותה ובחסות החשיכה הגענו ל-NAIRN. העיירה לא הייתה נראית בהתחלה משהו אבל לאחר ששאלנו אישה הבנו איפה איזור המרכז ונסענו לשם לעשות קניות אוכל. עשינו קניות מקיפות ליום שלמחרת, קנינו גם אוכל מוכן כדי שיהיה לערב- כי היה כבר מאוחר. הלכנו לבדוק לגבי לינה ומצאנו מקום B&B. תום נכנס לבית, לא מצא אף אחד שנמצא בבית אבל כל מכשירי החשמל היו דלוקים..משהו מוזר.. המשכנו לחפש ומצאנו שני בתי הארחה צמודים. הלכנו לבדוק אותם- באחד לא היה מקום ובשני היה מקום לשני אנשים ולשלישי ארגנו מזרון ממיטה שלישית.

אחלה של שירות. פתחנו את האוכל שקנינו ממסעדת הבני דודים הכורדים ואכלנו בהנאה, התקלחנו והלכנו לישון.

Popularity: 12% [?]


ספט' 23 2009

Welcome to the Malt Whisky Trail

קמנו ליום הראשון של הויסקי.. אכלנו קורנפלקס ושתינו קפה שחור נח'לה אורגינל, והתחלנו לרכב בתקווה שהיום הרוח תהיה איתנו. בכמה מאות מטרים הראשונים היא הייתה איתנו עד שפנינו לכיוון ההפוך שלה והיא שוב הכתה בפנינו. נסענו צפונה ואז מערבה, בדרך עברנו שורה של עליות, במהלך אחת מהן עקפה אותנו שיירה של מכוניות עתיקות שעשו מן תהלוכה שכזו. לאחר סדרת העליות הגיעו סדרה של ירידות שהארוכה שבהן ארכה כ-10 דקות ובה הגענו למהירות מקסימלית של -50 קמ"ש.

חבל הארץ של הויסקי היה נראה שומם מאוד וגם כאשר הגענו לדאף טאון, העיירה לא הייתה תוססת במיוחד. היו מספר שלטים שמכריזים על תחילת פסטיבל הויסקי בסוף השבוע ומספר אנשים מצומצם ברחובות. הגענו לתחנת מידע ושם גילינו להפתעתנו שמתוך 15 ויסקריות שקראנו שיש באזור, רק 2-3 פתוחות לקהל הרחב, ולאחת מהן יש צורך בהזמנת מקומות מראש.
לאחר עיכול האכזבה, הלכנו לסעוד במסעדה שנקראת GLENFIDDICH, די קרוב למזקקה עצמה, ובה אכלנו המבורגר עוף ואיתי אכל המבורגר. לאחר הארוחה נסענו למזקקה של גלנפידיך, שבתרגום חופשי מגילית- עמק הצבי. הסיור במזקקה היה ללא תשלום אך גם ללא אנגלית מובנת לאיש. היו איתנו גם קבוצה של אנשים דוברי ספרדית והעדפנו להקשיב איתם להסבר מאשר לשמוע את שבירת השיניים של המדריכה דמויית ילדת הבית ספר, בניסיון להסביר לנו במבטא בריטי איך עושים וויסקי.

יותר מידי מבינים בויסקי לא יצאנו מסיור זה ולאחר שראינו שמחירי הויסקי בחנות המפעל יקרים מאלו שבצ'כיה, לא קנינו כלום והמשכנו לרכב מערבה ולקדם את עצמנו. דרך אגב, תוך כדי סיור הויסקי היה גשם שוטף ששטף לנו את האופניים כולל את הכסא של תום שספג מים רבים. תום שם ניילון על הכסא וכך רכב. כ-12 ק"מ מערבה הגענו לעיירה בשם ROTHES שם ישנם כמה מזקקות. אחת מהן, אשר פתוחה לציבור היא GLEN GRANT שבה רצינו לערוך סיור אך היא הייתה סגורה.
מצויידים בקניות שערכנו עוד בדאף טאון, חיפשנו מקום לינה ב-ROTHES אך המחירים היו יקרים ואפילו B&B אחד שהיינו בו רצה מחיר גבוה יותר ממה שפרסם בחזית ביתו. הסתלקנו משם וחשבנו למקם את האוהל שלנו מאחורי השלט המורה לויסקרייה. השטח לא היה טוב אך 50 מטר ממנו מצאנו שטח מישורי עם דשא ובו מיקמנו במהירות את אוהלנו, פתחנו גזייה ושוב אכלנו ארוחה מלאה ומפנקת של פסטה עם רוטב וטונה.

אחרי סיר כזה של פסטה הלכנו לישון כרגיל, שבעים ועייייפים!

Popularity: 12% [?]


ספט' 22 2009

יש גם ימים יפים וקלים יותר

חייבים להמשיך לרכב? כנראה שכן.. בחדשות של היום הקודם ראינו שיש רוחות מערביות במהירות של בערך 100 קמ"ש, לא בדיוק הדבר הכי מלבב שאנחנו מחכים לו אבל יש עוד ויסקי לפנינו אז צריך לפדל ולא להתפדל. הרוחות לא איחרו לבוא ועוד כשהיינו ביציאה מאברדין הרוח היכתה בנו קשות בפנים. המשכנו ברכיבה קשה יחסית ופנינו מערבה לדאף טאון ולארץ הויסקי. הדרך הייתה יפה ומלאה בשדות כמו בד"כ.

עברנו ליד ישוב אחד גדול או שניים והגענו ליעד היומי ב15:00- הרבה לפני מה שציפינו. אמרנו שנתקדם עוד מערבה כדי שביום לאחר מכן יהיה לנו מעט לפדל לפני דאף טאון, בירת הויסקי של מחוז מוראי. המשכנו כ-10 ק"מ נוספים והגענו למקום בשם MOSSAT שבו היו בערך 5 בתים. שאלנו את אחת המשפחות אם אפשר לישון בחלקת הדשא שלה אבל הם אמרו שיש להם כלבים ושאנחנו לא יכולים לישון אצלם. הם הפנו אותנו לאתר קרוואנים לא רחוק וכשחיפשנו אותו מצאנו חלקת דשא/יער קטנה שהייתה מספיק גדולה כדי לפתוח עליה אוהל ולהעביר עליה את הלילה.


הכנו פסטה ותו"כ הכנתה הגזייה הפסיקה לפעול. לאחר כמה דקות הגזייה הסכימה להמשיך לשתף פעולה וסיימנו את הכנת הפסטה עם הרוטב והטונה.

סיימנו בנוסף כמעט כיכר לחם שלמה והלכנו לישון כשבחוץ רוחות חזקות מאוד, אופטימיים לקראת היום הבא… ארץ הויסקי!

Popularity: 6% [?]


ספט' 21 2009

יום חופש גשום

היום, ביום החופשי שלנו, החלטנו לקום מוקדם, להתקלח וללכת למצוא מקום ללילה בשעה מוקדמת כדי שלא ייתפס הכל ואז להסתובב בעיר ולאכול.

אז הכל הלך כמתוכנן חוץ מהקטע של למצוא מקום, עדיין הכל היה מלא והמקום היחיד שמצאנו היה בית הארחה במרחק לא קצר מהמלון וכמעט באותו מחיר, אז אמרנו שכבר עדיף להישאר במלון, אבל אז הוסבר לנו בנימוס שאין מקום אז אנחנו צריכים לעוף משם, אז הלכנו על בית ההארחה שמצאנו שבמקרה יש בו מקום כנראה כי הוא די רחוק מהמרכז.


התמקמנו ויצאנו לחפש משהו לאכול, מצאנו מסעדה (הראשונה שראינו) חביבה מאוד שמזמינים בה בקופה ואז מביאים לנו את האוכל וכבר שילמנו מראש, נוח מאוד, אכלנו טוב ושתינו בירות וחזרנו לחדר, כי אמרו שאמור להיות מבול היום..
אז מבול לא היה, אבל היה אינטרנט ויגאל היה יכול להפסיק לרגע את הדיאטה שלו, תום גלש גם קצת ואיתי נח לו בצד, עד שכולם למדו ממנו ופשוט הלכנו לישון קצת עד הערב. קמנו אחרי שלא ממש ירד מבול אבל היה קצת רטוב והלכנו… לאכול, הלכנו והלכנו והלכנו ולא מצאנו שום דבר פתוח עד שהגענו שוב ל-מקדונלדס! הפעם לא ישבנו כי היה מפוצץ אז לקחנו לדרך ותפסנו מונית כי זו היתה הליכה ארוכה. עכשיו מה יפה פה? במונית, איתי ישב איפה שבד"כ הוא יושב כשהוא נוהג- מקדימה בצד שמאל, רק שהפעם הוא לא נהג, הנהג מונית נהג אבל הוא ישב בצד ימין! מה זה קשור?? היתה חוויה מעניינת, הגענו לחדר, אכלנו והלכנו לישון בכבדות.

Popularity: 6% [?]