ספט' 20 2009

אל האינסוף ומעבר לו…ומעבר לו..ומעבר לו..

קמנו ליום רכיבה שידענו שיהיה ארוך, במלון הייתה ארוחת בוקר (כמובן עם חזיר) שמילאה אותנו יפה יפה. כמה ארגונים אחרונים, יציקה ויצאנו לדרך.

עלינו על ההתחלה על ה-NCN, דרך המלך המובילה לאברדין. ידענו שאברדין ענקית ולא חששנו למקום לינה ללילה. הדרך הייתה יפה מאוד, אך גם ארוכה ומפותלת ולפעמים היתלה בנו והורידה אותנו בירידות רציניות ומהירות שאח"כ הסתברו כעליות מהגהינום. עד הצהריים עברנו כ-45 ק"מ, עצרנו לאכול בשום מקום באיזו תחנת אוטובוס את ארוחת הצהריים הרגילה שלנו, והמשכנו לדרכים כפריות יפות, שבאמצען עצרנו לאכול את הקורנפלקס שלא ניצלנו כי הייתה ארוחת בוקר במלון.

הדרך עוד הייתה נראית ארוכה כי אברדין לא הראתה אותות שהיא מתקרבת. בסביבות השעה 19:00 כבר היינו בשכונות הדרומיות של אברדין ואספנו כמה כתובות להוסטלים אופצינליים. מה שלא ידענו זה שבדיוק מתחילים את הלימודים. עשינו קניות בסופר מקומי לכל מקרה שלא יהיה ונסענו לכיוון מרכז העיר לחפש מקלט ללילה.

לאחר רכיבה גם כן ארוכה בתוך העיר, במהלכה תום החליט לבקש הכוונות דווקא משיכורים, מצאנו הוסטל של HI במחיר סביר, רק כמובן שהיה מלא עד אפס מקום לחצי שבוע הקרוב, ומשם המשכנו לעוד כמה הוסטלים/מלונות לנסות למצוא מפלט.
להפתעתנו, הכל היה מלא!! מסתבר שלקראת פתיחת הלימודים, כל הסטודנטים והתלמידים ישנים בכל המלונות, בתי ההארחה וההוסטלים במקום שיהיה לנו מקום.. זאת בעיה, כי לפתוח אוהל אפשר רק כ-10 ק"מ מחוץ לעיר ורכבנו מספיק היום.. ואז הגענו לרחוב בתי ההארחה, היו שם איזה 10! אבל גם שם הכל היה מלא!! מה עושים?? אז מצאנו מלון שאיכלס אותנו בחדר יחיד+חדר זוגי במחיר של 100 פאונד shait! אבל לא היתה ברירה, אז זרמנו עם זה.. עכשיו, אחרי 118 ק"מ, היינו ממש רעבים ולא נתנו לנו לבשל במלון, אז אכלנו ארוחה בריאה מאוד במקדונלדס, ארוחה ענקית של אחרי יום קשה מאוד, חזרנו למלון והתרסקנו על המיטה, כן כן, בלי מקלחת חוץ מתום ופשוט נחרנו לישון.

Popularity: 5% [?]


ספט' 19 2009

דרך המלך היא דרכי האהובה…

קמנו ואכלנו את הארוחה שקנינו מבעוד מועד וכך הבוקר היה קל יותר לכולם. איזו מבוגרת בריטית אמרה שזה השטח שלה, ושבעלה רצה להזמין משטרה אבל היא רוצה לפתור את זה בדרכי שלום. אמרנו לה שלום והלכנו. התחלנו ברכיבה לכיוון DUNDEE כשבדרך עוברים דרך כמה ישובים פצפונים. עשינו עצירה לאנרגייה בתחנת דלק, והמשכנו לעוד גשר ענק בדרך לדאנדי שמאוד הפתיע אותנו. בכניסה לגשר יש נתיב נפרד לאופניים שמוביל לאמצע הגשר, ז"א פתאום מצאנו את עצמנו בנתיב עצמאי באמצע שני נתיבים דו סטריים. כמובן שזו אירופה ויש מעקה בין הנתיבים, נסענו ע"ג הגשר ובסופו הגענו למעלית.

הנחנו שאנחנו צריכים לרדת במעלית ולאחר מכן רצינו להמשיך לכיוון BRUCHIN. פתאום ראינו שביל NCN שזו הרשת הארצית של סקוטלנד לרכיבת אופניים. שבילים מאוד מסודרים ומשולטים. בדקנו במחשב וראינו שזה לא ממש בדרך אבל ה-NCN צריך להיות מהיר הרבה יותר ויותר מסודר. באיזשהו שלב איבדנו את השלטים של הדרך הזו אבל מה שכן מצאנו זה סוף סוף גז!

קנינו שני מיכלים והמשכנו לכיווננו המקורי. לאחר שהטעו אותנו בתחנת דלק והבנו שיעדנו רחוק מהשגה (שוב) עשינו חושבים ודיברנו עם בחור מקומי והחלטנו על שינוי המסלול ונסיעה ל-ARBROATH. הנסיעה על השביל הזה הייתה ממש דרך המלך: גם משולטת, גם נוחה ומאוד בטוחה! רכבנו על הדרך כ-30 ק"מ והגענו ל-ARBROATH. במקרה מצאנו שם נקודת WIFI ועשינו בירורים ליום שאחרי.

בדקנו אם יש הוסטלים פנויים והסתבר שאף אחד מהם לא ממש קרוב או במחיר ריאלי והתכוננו לישון באתר קמפינג שמקומי הציע לנו. פתאום משום מקום הגיח אדם והציע לנו מקום ללילה. בהתחלה זה היה מוזר אך הוא אמר שיש לו B&B קרוב והוא יכול לעשות לנו מחיר של הוסטל. אז אמרנו למה לא….
המלון היה יחסית קרוב וברמה גבוהה ובנוסף עם ארוחת בוקר. הכנו ארוחת ערב – פסטה עם רוטב רציני, דפקנו מקלחת והלכנו לישון לקראת היום הבא, נסיעה ארוכה מאוד….

Popularity: 5% [?]


ספט' 18 2009

חרא ב-LEVEN

אחרי נסיונות שכנוע עצמיים רבים, הצלחנו להעיר את עצמנו באוהל, מזג האוויר היה קפוא בחוץ וכלב נבח עלינו וחשבנו שהוא עוד שנייה קורע מאיתנו את האוהל עד שאשה אחת צעקה:
Jonsey! Come here!

התחלנו להתרארגן וקיפלנו את כל הציוד ולאחר מכן נסענו לתחנת הדלק שהיינו בה לילה לפני כן ותדלקנו ארוחת בוקר עם קורנפלקס וחלב. התחלנו להצפין ונסענו לאורך ישובים רבים וכפרים קטנים וציוריים. חיפשנו גז ואנשים הפנו אותנו לחנות בשם פוקוס וכשהגענו לשם הייתה רק רביעיית בלוני גז. אז קנינו. שיהיה. רק רצינו לבדוק אם הבלון מתאים ומסתבר שלא. החזרנו את הבלונים והמשכנו בחיפושים. הרכיבה הייתה לאורך שפת הים וצהריים עשינו ב-לבן באמצע מדרחוב הומה אנשים. השמיים מאז הבוקר התמלאו בעננים וחשבנו שאוטוטו יורד עלינו גשם.
לאחר ההפסקה עלינו על כביש יחסית סואן וחיפשנו איך להתחמק ממנו. אילתרנו מסלול חלופי בעזרת המפות ורכבנו אל עבר נק' הביניים של אותו היום ST. ANDREWS

בדרך תפסנו את אחד הבחורים כדי לשאול אותו כמה יצא במשחק של הפועל תל-אביב נגד סלטיק מגלזגו שבסקוטלנד. הבחור מילמל כמה מילים, נפלו לו שתי שיניים ואז הוא אמר שיצא 2-1 SHAIIT….
היעד המקורי היה להגיע לDUNDEE אך לקראת שעות אחר הצהריים היה זה נראה רחוק מכדי להיות מציאותי. כשהגענו לפאתי סט. אנדרוז התחלנו לחפש הוסטלים ובדקנו את אחד ההוסטלים שהיה ברשימותינו, הוא היה מלא עד 0 מקום. הבחור הפנה אותנו לעוד הוסטל שהיה באזור, וכשהגענו לשם גם הוא היה מלא. נשארנו שוב עם האופצייה האחרונה ועשינו קניות והקמנו אוהל בתוך פארק.

זה היה סדר ראש השנה שלנו, עם יין, האגיס (המאכל הלאומי, כמו בשר טחון), בשר בשימורים וספגטי בשימורים. הלכנו לישון שבעים ועייפים.

Popularity: 5% [?]


ספט' 17 2009

U gotta pay tax for the SUNSHINE!


קמנו בשעה 8:00, היום יום חמישי ה-17.9, אחרי שאתמול לא קמנו לצאת לבלות ופשוט קרענו את הכנסייה עם נחירות של יגאל. ירדנו למטבח לאכול ארוחת בוקר- שאריות ספגטי מאתמול ומים.

יצאנו החוצה והתחלנו להרכיב את הכל, והאווירה קרירה קצת בשעות הצהריים המוקדמות. השמש הואילה בטובה להציץ ולתת חימום קל בדיוק כאשר עבר אדם סקוטי חביב ופירגן לנו במשפט הטיול, והוא עוד לא התחיל: you gotta pay taxes for the sunshine! (רק צריך לדמיין את זה במבטא כמובן).

יצאנו מהעיר והתחלנו לרכב לאורך כביש ראשי, עד שנתקלנו בשלט- no cycling, עצרנו כי לא הבנו למה זה מתייחס כי הכל פה הפוך! ואז- הגיע אדם עם 3 שיניים שהסביר לנו שעוברים את הbraige וליד ה-bos station יש psychopath.. כנראה הוא התכוון שליד תחנת אוטובוס שאחרי הגשר יש שביל אופניים, אז לשם רכבנו ומצאנו שביל שהוביל לכיוון הגשר הגדול ביציאה מאדינברו.

הגענו לנקודת תצפית על הגשר ופגשנו שלישיית רוכבי סתלבט שעשו טיול של 2000 ק"מ, אכלנו איזה חטיף וצילמנו תמונות איכות ויצאנו לדרך לנסיעה מרגשת על הגשר!! אחרי 2 ק"מ על הגשר המגניב, המשכנו ברכיבה מעניינת במזג אויר טוב ועצרנו על הדשא לארוחת צהריים, שגילינו שהיה דשא בכניסה לבית קברות ב inverkeithing. אחרי לא מעט עליות ודרך לא קלה מבחינת תנועה, הגענו לדרך חקלאית צרה והתחלנו לרדת לכיוון החוף עד שהגענו, בשעת אחה"צ מאוחרת, לעיירה kirkcaldy, שם היה מידע תיירותי שהיה סגור ומלון אחד שהיה יקר.

נכנסנו לתחנת דלק, שם שתי מוכרות חביבות מאוד עזרו לנו לחפש בכל העיירה מלון או בית הארחה שהסתכמו כולם בהמון כסף, ובסוף המליצו לנו לישון באוהל בפארק הגדול וגם אמרו לנו איפה להתחבא כדי שלא יעיפו אותנו משם. כבר היה חושך וקר, הגענו לפארק, קשרנו את האופניים לעץ ופתחנו אוהל מהר מאוד וישבנו לאכול קופסאות שימורים עם פסטה קרה מוכנה ושעועית קרה ברוטב עגבניות (קרה כי עוד לא מצאנו גז לגזייה). קיפלנו את עצמנו, נכנסנו לשק"ש והלכנו לישון..

Popularity: 5% [?]


ספט' 16 2009

אנד אוף וי גו!

חזרנו, ובגדול!

אחרי שביל האופניים של ישראל היתה תקופת יובש לא קצרה, האופוריה של ההישג המטורף שעשינו היתה בשמיים והרגשנו שהטיול הזה היה סוג של שיא בשבילנו. אבל משהו היה חסר, מסתבר שאמנם זה היה סוג של שיא, אבל בעצם זו היתה התחלה של מסורת שפשוט חבל לוותר עליה. אז עקבתם אחרי ההכנות הרבות שהיו לנו ובוודאי, כמונו, ציפיתם בקוצר רוח לרגע שבו הכל יתחיל שוב, והנה הרגע הזה הגיע, האופניים בקרטונים, התיקים ארוזים, רשימות הציוד חרושות וכרטיסי הטיסה כבר מזמן מחכים לנו. אורי, הדוד של איתי לקח אותנו לתחנת הרכבת בבנימינה, שם בקושי רב העברנו את כל הציוד הכבד אל הרציף ואז אל הרכבת ואל העגלה בשדה התעופה, קצת התעכבות בצ'ק-אין כי החבר'ה בBMI לא מכירים את החוקים של עצמם ורצו לחייב אותנו כפול על העברת האופניים אבל בסוף שיכנענו אותם שנשלם את החצי השני באנגליה (וקיווינו מאוד ששם ידעו את החוקים ולא יחייבו אותנו שוב), ואז החוויה הראשונה פגעה בנו עוד לפני שיצאנו מהארץ- צריך להוציא אויר מהגלגלים!! איך עושים את זה?? עם הרבה חוש טכני והתעלמות מכאבים. סיבוב מקוצרר בדיוטי-פרי ויצאנו לדרכנו אל ממלכת התה, הפיש אנד צ'יפס והמבטאים מהגיהנום- בריטניה!!

5 שעות של טיסה הביאו אותנו לנמל התעופה יתרו בלונדון בשעה המקומית 22:40 ביום שלישי 15.9, ועכשיו כל מה שנותר הוא להמתין לטיסה לאדינברו שיוצאת רק עוד 8 שעות ונמל התעופה בלונדון בשעות האלה- סגור.. לאבלי, כמו שאומרים המקומיים.. ישבנו בבית קפה היחיד שפעל וחיכינו… וחיכינו… אפילו אינטרנט לא היה.

השעה 5:30 בבוקר, סופסוף התחיל הצ'ק אין, עשינו בחירת מקומות מראש בעמדה מגניבה כזאת והגברת שלקחה את התיקים והאופניים אכן ידעה את החוקים ולא חייבה אותנו שוב על האופניים- נה BMI ישראל! עלינו לטיסה ממש קצרה של שעה כי הטייס… טס.. ובשמחה רבה הגענו לאדינברו! ירדנו מהמטוס והרגשנו את מזג האויר הסקוטי לראשונה- רוח קלה וקרה עם הרבה מאוד עננים, אבל בסך הכל נעים! החלפנו בגדים בשדה התעופה בשירותים ויצאנו החוצה מוכנים לקרוע את הקרטונים, להרכיב את האופניים צ'יק צ'ק ולצאת לדרך למרכז אדינברו! ואז גילינו כמה דברים:

1. מטוס לא אוהב אופניים ואופניים לא אוהבים מטוס! כלומר, כמה דברים התעקמו קצת כמו הבורג של הגלגל של תום.

2. אחרי שמפרקים את האמאמא של האופניים, צריך להרכיב את האמאמא של האופניים.

3. התחיל להיות קצת קריר כשעוד לא התחלנו לפדל.

אז אחרי שהתגברנו על המכשולים הנ"ל, יצאנו לדרך עם אופניים מורכבות ומחוזקות וללא בירבורים, מצאנו את ההוסטל שהזמנו בו חדר, נמצא בתוך כנסייה (!!), כלומר כשישנים ומסתכלים למעלה, רואים תקרה גבוהה מאוד של כנסייה, בקיצור יפה. איתי ויגאל יצאו לקניות בסופר, הכנו ארוחת מלכים של מ-ל-א פסטה עם רוטב מקורי של יגאל ואז איתי ויגאל עשו תחרות ניקורים ליד השולחן, אבל עם כוסית וויסקי ביד. איתי ותום יצאו לחנות אופניים להביא כמה חלקי חילוף ואז קבענו ללכת לישון קצת ולקום ב-22:00 כדי לצאת לבלות!!

Popularity: 5% [?]


אוג' 30 2009

מישהו אמר סקוטלנד?!

מדברים ומדברים על סקוטלנד ופתאום מאחור מגיח לו שביל ישראל….

אז קבלו אותו- סרט שביל ישראל באופניים!!

Popularity: 3% [?]


אוג' 22 2009

בכל זאת הגענו, למרות הכל….

המפות הדרומיות הגיעו!!! לאחר מספר חודשים של עבודה ושיפוצים העלנו את המפות של החלק השני של השביל. מירושלים במרכז הארץ ועד לא-י-ל-ת! שימו לב, ישנם מספר קטעים שיש להם דרכים חלופיות. יש קטע כלשהו ליד בסיס צבאי ושטח אש, לכן עברו שם רק בימי שישי אחר הצהריים או בימי שבת. פרט לכך הכניסה לשם על אחריותכם בלבד… או עם שכפ"ץ..

מקווים שתהנו מהעבודה שביצענו פה ושתבצעו את השביל כי העבודה הזאת נעשתה גם בשבילכם!

לעמוד המפות

Popularity: 8% [?]


אוג' 16 2009

שלמה ארצי צדק!

כשאמר- חום יולי-אוגוסט!

אז מה היה לנו עד כה?

אחרי סיפור כרטיסי הטיסה של איתי ושל תום, התקבל אישור גם מיגאל, שבאורח פלא קנה כרטיס לאותה הטיסה והרגיע את כולם שחששו שהוא עלול לא לצאת לטיול הנהדר הזה, אך כיוון שלא היה בארץ בתקופה האחרונה, את הפיילוט הזה עושים איתי ותום.

לקראת הפיילוט התחדשנו קצת בציוד חדש שהעיקרי הוא זוג תיקים של ואודה, שדי סמכנו עליהם בעיניים עצומות שלא יאכזבו, אבל הפעם אנחנו נמתין עם סקירה מקיפה על הציוד ונשמור את זה לאחרי הטיול עצמו.

היום אנחנו נדבר על הפיילוט הראשון לטיול בסקוטלנד! לצערנו לא יכולנו לקפוץ לסקוטלנד כדי לעשות פיילוט בתנאי מזג אויר ושטח מוחשיים, אז הסתפקנו באזור גוש אלונים ובמזג אויר הכי חם שהיה בתקופה האחרונה, פשוט לא היה קל לארגן ימי חופש מקבילים מהעבודה והאמת שלא ממש שמנו לב לתחזית. אבל לקחים בסוף, נחזור להתחלה!

הימים שקדמו לפיילוט היו בסימן מציאת מסלול חביב, לא קשה מידיי ולא ארוך מידיי, בסביבות ה-40-50 ק"מ, כדי לנסות את הציוד, לנסות את הכושר ובעיקר, למצוא כמה שיותר תקלות ודברים שאפשר ללמוד מהם לטיול הקרב בצעדי ענק. לבסוף הוחלט, כיוון שהפעם היה באמתחתנו רכב, לפנות מעט צפונה לאזור האלונים, מצאנו מסלול שהומלץ ע"י רוכבים באינדקס טיולי רכיבה, שאורכו כ-40 ק"מ ולפי התיאורים, מסלול קליל וחביב ברמת קושי בינונית.. מסתבר שרמות הקושי מתייחסות לאופניים בלי 20 ק"ג על הסבל. אבל הראש היה לגמריי בכיוון של- בואו ניסע, נראה נופים, נרכב קצת, נרגיש את האופניים שוב ואת הציוד החדש, נפיק לקחים והכי חשוב- נהנה!

אז מה צריך לעשות? לקום ב-5:30 בבוקר ביום שלא עובדים בו?.. בטח! ועוד בשמחה רבה! הכל כבר ארוז מיום האתמול בתיקים, ויש לציין שהתחושה כבדה מאוד בנוגע לכמות הציוד שיש בתיקים.. אחרי הכל, מזג אויר בסקוטלנד זה לא כמו מזג אויר בישראל בחודש ספטמבר, צריך להביא יותר בגדים, משמע יותר משקל מה לעשות…

יצאנו לדרך בסביבות 6:30, מזג אויר טוב (כי השעה 6:30), הכבישים ידידותיים, המים בשקיות השתיה קרים והתחנה הבאה- אלוני אבא, נקודת ההתחלה של פיילוט 1 לקראת שביל סקוטלנד! לא תתואר רמת ההתרגשות והשמחה (ב-6:30 בבוקר).

הגענו די בקלות לאלוני אבא, הניווט ברכב לא היה קשה, פרקנו את האופניים, הרכבנו את התיקים, מרחנו קרם הגנה ואין מוכנים מאיתנו בעולם לתת בראש 40 ק"מ נעימים, למרות שהתחיל להתחמם קצת אבל בטח לא יהיה נורא..

הטיול התחיל בצורה מעולה, יצאנו מאלוני אבא וקיבלנו מתנה- ירידה נהדרת בתחום ה-45 קמ"ש בכביש לבית לחם הגלילית, ממנו יורדים לשטח ממש לפני הכניסה לישוב, שכמובן נמצאת במגמת עלייה חדה, ממש כיפכוף של מסלול עד כה! לאחר מכן טיפוס קצר ולא קשה עד לתצפית על הישוב כעביה ומשם ירידה מטורפת ולא קלה, ששמה את הסבל והתיקים החדשים למבחן הראשון שלהם, ללא ספק, עמדו בו בהצלחה מובהקת! לאחר מכן נכנסנו לישוב חג'ג'רה ובגלל שכבר המון זמן לא התברברנו, החלטנו שהגיע הזמן! הגענו בהצלחה בחזרה לשביל אחרי בערך 1.5 ק"מ מיותרים לגמריי ובתנאי שטח האמת לא הכי טובים שראינו, אבל זה הרע במיעוטו ועוד נדבר על זה. ומזג האויר? חם..

חצינו כביש ראשי- כביש 70 וירדנו לשביל עפר נוסף וחמוד בו נתקלנו בעדר ע-נ-ק-י של פרות שלשמחתנו עסקו בעניינים שלהן ולא הפריעו לנו, חוץ מפרה אחת שנתנה את המסקנה שלה מארוחת הבוקר בדיוק איפה שכמה דקות מאוחר יותר הרגל של איתי דרכה, זה היה טרי, עמוק ולמזלו- על גדת נחלון שעברנו, אז שטיפה קלה לנעל, למה לא.. בכל זאת, עדיין הרע במיעוטו.

חצינו כביש והגענו לאיזו שמורה קטנה בשם 'חרבת שמשון' או משהו בסגנון, שם היה לנו מעין סינגל סלול, שביל אספלט שעולה עלייה לא קלה אבל לא נוראית ודווקא אחד הקטעים הנחמדים יותר של היום, הרבה עצים שנתנו צל ומערה קטנה שנתנה תירוץ לעצירה לארוחת בוקר, איך לא- לחם עם דבש!

מנוחה קצרה וממשיכים בדרך, קצת עולים קצת יורדים ובסוף מגיעים לנקודה הגבוהה של הסינגל הזה ומתחילים לרדת במה שתואר כ"שביל תחום באבנים", שהתברר כשביל עם קצת אבנים זרוקות בסביבה שלו שהולך בצורה לא מאוד הגיונית, ירידה שחותכת קווי גובה באלימות ושוב, התיקים לא הרגישו שומדבר ואנחנו פשוט נהנינו מהפיצוי. ומזג האויר? רגיל לעונה.. איזו עונה? קיץ! שיא הקיץ!

המשכנו ברכיבה מתונה, עם מעט עלייה ופחות ירידה שבעזרת החום, כבר התחילה להשפיע על הכיפכוף של הטיול הזה והחלטנו לעצור ליד בריכה לאיזו שעה של מנוחת צהריים ממש לפני עלייה נוספת.

ישנו קצת ושמענו מוזיקה וכשהרגשנו יותר טוב עלינו את העלייה השניה ועצרנו שוב לחלק השני של מנוחת הצהריים. התחלנו לרדת לכיוון כביש 77 לצומת המוביל וכמו בכל טיול, הגענו למבוי סתום. כלומר גדר בגובה 1.20 מ' בערך.. באופן עקרוני לא נורא, רק להניף את האופניים מעל זה ולהמשיך. רק שהאופניים שוקלות 20 ק"ג יותר ביום קיצי זה, אז זה דורש מאמץ בלתי יתואר להעביר את האופניים לצד השני והתיל שהיה בסביבה גם נתן לתום את דעתו על החולצה שלו וחורר בה חור קטן למזכרת. אנחנו על שביל ישראל, נוסעים בתוך תעלת ניקוז מקבילים לכביש 77, וכראוי לתעלת ניקוז בישראל, ליוו אותנו אלפי בקבוקים ריקים של בירה, וודקה וכדומה, וכמובן שברים של בקבוקים שלא שרדו את הצניחה מחלון הרכב, שהפכו את זה לחוויה לא נעימה, אבל קצרה. ואז ראינו שבמקום מסויים שהיינו אמורים לעבור על הכביש, אין כבר כביש כי ממש לאחרונה הרסו שם גשר, אז עברנו מסביב וירדנו מהכביש בהמשך הדרך בשביל עפר חביב שלא עולה עלייה חדה או משהו כזה… בינתיים..

בשלב הבא, השביל כן עלה עלייה חדה, קשה, רעה ו..חמה! הקושי כבר התחיל להאפיל על ההנאה, עכשיו אין שום ספק שהטיול הזה לא נועד לביצוע עם תיקי סבל מפוצצים ב-20 קילו של .. דברים… לפחות אחרי העלייה בא פיצוי קל נוסף שעזר מאוד להתגבר על החוויה המלמדת של העלייה האחרונה ואז קראנו בתיאור הטיול, שמצפה לנו בריכה להשתכשכות! או-יהה! הגענו לבריכה ופגשנו שני ילדים מהכפר כעביה שהתעניינו מאוד בטיול שלנו ולא הבינו למה אנחנו לא רצים וקיפצים לבריכה כמו שהם עושים (וכמובן שלא מדובר בבריכה עמוקה כל כך) אבל השיכשוך היה מרענן וחביב, כמובן שלאחר מכן היינו צריכים להתרגל שוב לחום אבל נראה לנו שכבר הזכרנו שהיה חם. והאמת שסוף הטיול כבר נראה באופק! בערך…

עקבנו אחרי שביל ידידותי ביותר עם ירידה מתונה ונעימה להפליא, למרות שידענו שהטיול מסתיים בגובה 170 אז לא היה צורך ביותר מידיי ירידה. עכשיו הגענו כמעט לסוף המסלול והדבר האחרון שנותר לנו לעשות זה לטפס לבסמת טבעון, שם מלא ילדים בחופש נהנו לראות אותנו סובלים וגוססים במעלה הכביש המוביל עד לגובה של כ-220 מטר, ממש ממש קרוב לאלוני אבא, אפשר כבר להגיד שבשלב זה הטיול הפך לנטל והדבר היחיד שהיה אפשר לחשוב עליו זה- קדימה בוא נגיע כבר בחזרה לאוטו ונלך לאכול! איתי כבר יכל להתחיל להרגיש את ההשלכות של הטיול הזה, אבל לפחות סיימנו לטפס. ירידה קצרה נוספת במעין סינגלון חביב בשמורת אלוני אבא ו… שוב צריך להניף את האופניים מעל שער בקר. הפעם הצלחנו להעביר את האופניים איכשהו בלי להרים אותן, משימה שגם לא היתה הכי קלה בעולם, בהתחשב בנסיבות. וזהו, כעבור 5 דקות היינו ליד הכנסייה היפה באלוני אבא, אחרי יום חם, מתיש ומלמד, אבל עשינו את זה!

רק לצורך הדגשה כמה היום הזה היה בחירה בעייתית- ערב ט' באב, הרעיון של ללכת לאכול די נשרף מהחום כי הכל היה סגור והיינו צריכים ללכת הביתה להכין אוכל, כשבדרך חזרה איתי היה על סף עילפון עם רעב וצמא וכנראה גם איזה סוג של מכת חום ותשישות מוגברת. אז עברנו ליד המחלף החדש של כביש 6- בן תות, בשעה טובה, הגענו הביתה והכנו משהו לאכול. ב-4 ימים שלאחר מכן איתי היה במיטה עם חום (לא עם תום), אבל זה כנראה היה רק צירוף מקרים.

ובסופו של יום, בדיעבד אנחנו שמחים מאוד שעשינו את הטיול הזה ולהלן המסקנות:

1. המצלמה של איתי שבה השתמשנו היא גדולה ואיכותית אבל לא פרקטית ואנחנו נחשוב עליה לטיולים הבאים.

2. מזרונים, עליהם וויתרנו הפעם, הם מצרך חובה ואין ברירה אלא לקחת מזרון לכל אחד בשביל שנ"צ בהפסקת צהריים ובשביל להגן על הגזייה מפני הרוח.

3. מחזיק המפה שיש לנו הוא חדיר לגשם, לכן תום ישפצר אותו כדי שיוכל לשים אותו הפוך! גאוני!

4. למלא את התיקי סבל בתבונה ובסדר כדי שנוכל לסגור אותם טוב.. שיהיו נגד מים. ומומלץ להכין רשימת תכולה של כל תיק להתמצאות, כי פשוט אי אפשר לזכור איפה שמים כל דבר! וגם כי התיקים זהים לגמריי…

אז עד כאן הרפתקאותינו להפעם, תמשיכו לקרוא ולתמוך בנו, ובפעם הבאה- הפיילוט השני בהשתתפות מלאה של השלישייה המגניבה בארץ (ובקרוב גם בסקוטלנד)!

עכשיו ננוח קצת..

Popularity: 6% [?]


יולי 4 2009

ארץ האבות

אוקיי… אז ההחלטה הוחלטה ואחרי שמדברים בתיאוריה על מקומות רחוקים איי שם, צריך לקום ולעשות מעשה!

הדבר הראשון במעלה, לאחר ששביל ישראל הוכיח לנו מספר פעמים שלא שמנו לב לקווי הגובה, היה לבדוק את המסלול והמדינה: האם הם ידידותיים למשתמש? לרוכב? שטח מישורי? מעברים קורעים בין הרים? כל זאת ועוד בבדיקתנו.

במקביל, התחלנו בבדיקות מקיפות אודות כרטיסי טיסה אחריהם עקבנו יומם וליל בציפיה להוזלה (שהתבררה כבדייה). סוכן הנסיעות אמר שסקוטלנד אינה יעד פופולרי ולכן לא צפוי עומס על הטיסות האלה, רק מה שהוא שכח זה שלסקוטלנד לא מגיעים ישירות אלא בטיסת המשך מלונדון, והיא יעד פופולרי, ועוד איך פופולרי!

לאחר יום עבודה קשה ישבנו איתי ואני והתחלנו לתכנן את המסלול ברחבי סקוטלנד. לידע כללי- סקוטלנד מחולקת פחות או יותר לשלושה אזורים עיקריים:

1.  Highlands- איזור הנמצא בצפון מערב המדינה ובו תפירות השטח רבות, מאופיין בהמוני הרים וואדיות. פחות מומלץ לאופניים ולא נמצא בדרכנו כיוון שהדרכים בו מאריכות לנו מאוד את הקפת המדינה ואינן ידידותיות.

2. Lowlands- האיזור המרכזי של סקוטלנד שברובו מישורי, וגם אם הוא לא מישורי אז הדרכים בו עוברות בין ההרים ולא עולות עליהם. רוב המסע שלנו הולך להתבצע באיזור זה.

3. Islands- האיים,  נמצאים הרחק ממסלולנו ומסקוטלנד והמגע היחיד ביננו לבינם הוא הוויסקרייה הידועה של Laphroaig שנמצאת באי שנקרא Islay.

4. Southern uplands- שטח רמתי שממש, אבל ממש לא מעניין אותנו. (טוב, נו, בשביל הפרוטוקול הוא נמצא מדרום לגלזגו ולאדינבורו)

אז לאחר הסקירה הגיאוגרפית הקצרה הזאת נספר לכם כיצד בנינו את המסלול הפעם. האמת שחשבנו שעלינו על דרך המלך.. הסתכלנו וראינו איפה נמצאות הערים הגדולות בסקוטלנד כדי לא לקחת יותר מדי סיכונים בדרך ולהיות מידי פעם בערים הגדולות והשופעות בציוד ואספקה (מים, אוכל וכו'). הערים הגדולות היו ברובן במסלול ההיקפי של סקוטלנד אם נוציא לרגע את ה-HIGHLANDS מהמפה. ואז פשוט התחלנו לתכנן על המפה באיזה כבישים אנחנו עוברים ובאילו ערים. תוך שעה וחצי סיימנו את התכנונים! היינו מבסוטים רצח בגלל שלשביל ישראל לקח שבועיים להבנות ופה בשעה וחצי סיימנו את העבודה!

עוברים לנושא השני שהתחלנו לדבר עליו- הטיסה. עשינו בדיקות בחברות שונות וגילינו שהמחירים נהיו ממש יקרים (סביבות חודש יוני) והתכנון שלנו היה לנחות בגלזגו- העיר הגדולה ביותר בסקוטלנד. רצינו לנחות יום או יומיים לפני תחרות גדולה שצריכה להתקיים ובה רוכבים מגלזגו לעיר הבירה אדינבורו (רכיבה של כ-80 ק"מ בשטח). התלהבנו מאוד מהרעיון ורצינו להצטרף רק שהמחיר היה גבוה בערך ב100$ מהטיסה לאדינבורו. החלטנו לטוס לאדינבורו וללכת לתחרות. לאחר מכן, אילוצים שונים קבעו לנו את התאריך הסופי של הטיסה: אמצע ספטמבר! החלטנו שאנחנו טסים ויהי מה!

עכשיו, אחרי שיש כרטיס יש עוד הרבה הרבה מה לעשות…

חדל חפירות לעכשיו, המשך בפעם הבאה!

עד אז… תרכבו ותהנו!

Popularity: 7% [?]


יוני 25 2009

The Next Challenge

אחרי העדרות של מספר חודשים חזרנו ובע-נ-ק!

לאחר שבספטמבר האחרון כבשנו את היעד הקודם (להלן: ישראל) וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת נפתח התיאבון! 3 ימים לאחר שהיינו בחופשה באילת בסוף השביל מצאנו את עצמנו פתאום בלימה, פרו. חשבנו עם עצמנו מה נעשה? יש לנו מספר חודשים לטייל ומספר ארצות להספיק, איך נעשה את זה? להוטים ומזיעים עוד משביל ישראל ישר נכנסנו לאתרי אינטרנט והתחלנו לחפש מסלולים מאורגנים של טיולי ארצות על אופניים בדרום אמריקה. מצאנו מספר אתרים שהתעניינו בהם ואתרים אלו הציעו טיולים משולבים אופניים+רכבות+סירות+מטוסים וכל כלי התחבורה האפשריים. המחיר לא היה משתלם בעליל- 5000$ למשהו כמו שבועיים-שלושה של טיול. נשמע מאוד נחמד אבל לא אטרקטיבי.

אז התחלנו בטיולנו יחסית רגיל.. אוטובוסים, הליכה רגלית ומדי פעם לפעם עשינו איזה רכיבה בהשכרת אופניים ליום. השיא היה יום רכיבה בבוליביה עם חברה איכותית ויוקרתית Gravity Bolivia ובמהלך יום רכיבה אחד (למעשה אפילו חצי יום רכיבה) ירדנו מגובה 5000 מ' גובה עד לנומך של 1200 מ'!!! הטיול היה עם אופני Kona עם מפרטי Downhill ומכלולים איכותיים במיוחד. טסנו במהירויות שסובבות את ה-70 קמ"ש בשטח והיה פשוט מהיר וחווייתי!

חוץ מהטיול הזה לא היה עוד אטרקציה מיוחדת שסבבה את הנושא הזה, ומצאנו את עצמנו במהלך כל הטיול חושבים על כמה שהיינו צריכים לא לטוס דווקא לדרום אמריקה אלא לטוס לאיזה טיול באירופה עם אופניים ולרכב כמה מדינות ב-3 חודשים. את המחשבה הזאת הקפיץ כל פעם רוכב אחר שפגשנו ושעשה מאות או אלפי קילומטר ברחבי היבשת, או מקרה אחד של זוג שעשה את המסלול מאלסקה עד דרום ארגנטינה על אופני טנדם! כל המקרים האלה גרמו לנו לחשוב יותר ויותר על טיול שאנחנו צריכים לעשות כי לא מיצינו את עצמנו ושביל ישראל רק פתח את הדרך והתיאבון לעוד שבילים כאלה….

בקיצור, ישבנו וחשבנו על יעד..

איתי וחברו ניר חשבו על טיול ויסקי כלשהו באירלנד. אמרנו – למה לא לשדרג את הטיול?  נעשה טיול ויסקי ואופניים! את הרעיון הזה רקמנו בדרום אמריקה ועם הזמן כשחזרנו לארץ התחלנו לעשות את הבירורים הרציניים. הבנו שההגעה לאירלנד לא ממש פשוטה וגם רוב הויסקריות המעניינות באמת נמצאות בסקוטלנד היותר קלה לגישה.

ומאז (מרץ 2009) התחלנו בחתירתנו לעבר היעד הבא:

ס-ק-ו-ט-ל-נ-ד!!!

על ההכנות וההתכוננויות בפרק הבא….

נ.ב. לא שכחנו אתכם.. המפות של החצי השני של ישראל עוד מעט יגיעו..

Popularity: 3% [?]