באופק נוצצים האורות הרחוקים..

יום הרכיבה האחרון בשביל האופניים של ישראל הגיע. היום לו ציפינו 3 שנים…. יגאל, מבלי שידע את פרטי המסלול היות ולא תכנן אותו, חזה מתחילת הטיול שנגיע לאילת ביום שלישי ה-16 לחודש, וכך היה.

התעוררנו בבוקר בידיעה המשמחת שאחרי היום לא יהיה פידולים ב-6 בבוקר בזמן הקרוב, התארגנו באופן זריז (מה שלא קרה כל הטיול, רק ביומיים שלושה האחרונים) וזזנו לכיוון יטבתה לארוחת בוקר. עלינו על דרך הנסיך (עדיין לא דרך המלך) ונסענו בשביל נוח שהפך לכביש למרחק מסויים ותוך שלושת רבעי שעה הגענו ליטבתה.

איתי ויגאל ניצלו את היום האחרון לארוחת בוקר עם בגט וליטר של חלב בננה/אייס קפה ותום הזמין קרואסון וקרטון מוקה (תיכף תבינו למה זה רלוונטי). המשכנו את היום בדיווש לכיוון ציר הנפט שהזהירו אותנו מתפירתו את הגובה (הבחור עם שני ההולנדים שפגש אותנו בדרך לחצבה בשום מקום במדבר). בהתחלה הציר היה קשה לנסיעה עם הרבה מהמורות וחול קצת עמוק שאילץ אותנו להוציא יותר אנרגיה. עצרנו באמצע הציר בכדי להסתכל על מחצבה ענקית שכנראה הגיעה למי תהום וכרגע אינה פעילה ואיתי ויגאל התחילו להרגיש את כל החלב ששתו בבוקר. בהמשך הבחירה בציר הצדיקה את עצמה- נסענו במהירות בציר וירדנו בגובה באופן מתון עד למפגש עם כביש הערבה החדש והישן.

עלינו על כביש הערבה הישן שבהתחלה פינק בתור כביש ואח"כ הפך לשביל מהמשובשים שבשבילי ארצנו. לקראת אילת, העיר הנכספת, הפך שוב לכביש ואחרי עלייה מתונה ראינו לפתע את המלונות. עקפנו את כל העיר מכיוון דרום ובנסיעה צמודה לגבול השלום עם ירדן והגענו לאיזור המלונות מצידו השומם יחסית. אחרי כמה רחובות בעיר הסואנת הגענו לחוף רויאל ביץ' ושעטנו לכיוון המים.

יגאל, שקפץ מהר יחסית ממדרגה בכניסה לחוף, שבר את השפצור לסבל ואז כבר לא הייתה לאף אחד הסבלנות לתקן את חווית האקספדישן שלו. העפנו את האופניים, קפצנו לים ואז קצת הבנו את גדולת ההישג שעברנו.

הלכנו לאכול אוכל נורמלי ואחרי מנה עסקית לא הצלחנו לשבוע….

נתוני היום:

מרחק: 54.28 ק"מ

זמן רכיבה נטו: 3:42 ש'

מהירות מקס': 29.6 קמ"ש

מהירות ממוצעת: 14.6 קמ"ש

3 תגובות

  1. יום ענק!!!
    אכן שיחקתם אותה – חלום שהתגשם !
    מדהימה התמונה של מי התהום בתוך השממה , הצים נראים כחולים מאי – פעם !
    איתי, יגאל ותום הוכחתם שאתם פשוט עילוי – הצבתם מטרה ושום קושי לא שינה לכם את התוכנית.
    עכשיו תהנו מבטן – גב באילת.

  2. כך נגמרה עוד הרפתקאה מבית בני ישראל "והם רכבו אל השקיעה במקום הכי דרומי בארץ ישראל!"
    כל הכבוד לכם ! (-:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף
Share on facebook
Share on pinterest
Share on twitter
Share on linkedin

Watch out! Hamami is watching you

תודה לדביר, חברינו היקר בגולה, על העזרה הרבה בהקמת הבלוג, ועל אחסונו ברשת Horef.net, ועל התמיכה הנפשית מעבר לים. (בתמונה למעלה זה לא דביר...)