3Bikes - שביל ישראל באופניים

אופניים במצפה

אז החלטתם איפה ישנים? מעולה! עכשיו השאלה שלשמה התכנסנו- איפה מטיילים? למזלנו, זאת ממש לא בעיה באזור מצפה רמון. כמות המסלולים ומגוון רמות הקושי הוא מדהים. תוכלו למצוא מסלולים לכל שעה ביום (וגם בלילה) ולכל חודש בשנה ולכל הרכב של קבוצה- אם תבואו עם המשפחה, חברים, ילדים, הורים, מצפה רמון הוא בשביל כולם! אז מה היה לנו מבחינת אופניים ביומיים המשוגעים האלה? ביום רביעי ב-16:00 התכנסנו בחדר האופניים של מלון בראשית, שנבנה בשיתוף ישרוטל, גיאופן ומצמן את מרוץ, לרגל פתיחתו החגיגית- כיבוד קל, משקאות ופינוקים ליוו את הנאומים של החברים מישרוטל  וגיאופן. בחדר האופניים תוכלו למצוא 20 מקומות לאחסון האופניים שלכם, לוקרים לחפצים אישיים ועמדה של גיאופן, בה תוכלו לרכוש ולהשכיר ציוד, לקבל הדרכות, הסברים, מפות וסיוע טכני ולצאת לטיולים מאורגנים.

נכון להיום, קיימים שלושה מסלולים ארוכים היוצאים ממלון בראשית בשיתוף גיאופן, כולל מסלולים לאילת ולאזור הרי אילת. אולם, חברת גיאופן נמצאת כבר הרבה זמן באזור ובאמתחתה מספר גדול של מסלולי אופניים במרחק של עד 40 דקות נסיעה. כל האזור נמצא בתנופת פיתוח לאופניים, כולל סימון שבילים חדשים כל הזמן ופיתוח מסלולים גם לאופני כביש. רכיבות יוצאות בכל יום בשבוע וכמעט בכל יום בשנה תודות למזג אויר הנפלא ששורר באזור הזה. גיאופן יסייעו לכם גם אם תרצו לעשות טיול עצמאי, ללא הדרכה צמודה, בכל מה שקשור להסבר על הטיולים ומפות מיוחדות, הכוללות סיפורי דרך לניווט קל, שהוכנו על ידי גיאופן. החווייה האישית שלי בנושא היתה אמנם קצרה, אבל נתנה טעימה מצויינת לפוטנציאל האדיר של מצפה רמון כיעד לטיולים הבאים. ביום רביעי, בסביבות השעה 17:30, יצאנו לטיול של כ-3 שעות שחולק ל-2 קבוצות, מתחילים ומתקדמים. החלטתי לצאת ברביעי עם המתקדמים ובחמישי עם המתחילים. הטיול ברביעי היה בשבילי חווייה מיוחדת, כיוון שהוא כלל רכיבה איטית, לא קלה מבחינת כושר ובשבילי, קשה מבחינה טכנית, כשרובה ככולה היתה בסינגלים צרים מאוד ולא מעט טכניים. הקבוצה שלנו כללה כ-20 משתתפים שהיו רובם ככולם בעלי רמה טכנית גבוהה ועמדו ללא קושי מיוחד במסלול. מלבד רמת הקושי של המסלול שלפחות בתחילת הרכיבה היוותה בעיה עבורי, אי אפשר היה להתעלם מהנוף המדהים שנגלה בכל סיבוב במסלול המפותל שעבר לאורך קו גובה יחסית אחיד (כל הכבוד). בנקודות העצירה שלנו יכלנו לראות את המכתש ממרומי מצוקים ולמרות הצבע היחסית אחיד של כל הסביבה (חום, זה הנגב..) שאני פחות מחבב באופן אישי, הצלחתי להנות מאוד מהנוף. לצערי (ולשמחתי) אי אפשר לתאר אותו מספיק טוב, לא במילים ואפילו לא בתמונות, אבל קבלו טעימה.

ביום חמישי בשעה 6:30 בבוקר התייצבנו בחדר האופניים לפריסת בוקר שכללה קפה (כמובן) וכיבוד אנרגטי קל ומשם יצאנו לטיול, כשאני הפעם עם הקבוצה הקטנה יותר למסלול למתחילים (שגם יצא בשעה מאוחרת יותר וכחובב שינה זה התאים לי). המסלול היה נחמד מאוד ורגוע, קצב הרכיבה היה איטי יותר ונינוח, הנוף היה נחמד, היות ורכבנו חלק גדול מהדרך על המצוק שצופה אל המכתש ותאמינו לי שלמרות שכתבתי את המילה "מכתש" לא פעם ולא פעמיים, לפחות במהלך היומיים האלה, הנוף הזה פשוט לא נמאס! עצרנו בנקודת תצפית נחמדה בתחילת המסלול על מנת לעשות מתיחות וכמה ברכות שמש, כדי לפתוח את הבוקר כמו שצריך. משם המשכנו את המסלול עד לבריכת טיפול במי השקייה (למרות שלא ראיתי מה משקים עם המים האלה.. את הסלעים אולי?) וחזרנו, דרך המצוק אל המלון. המסלול היה קצר וקולע, נינוח וברמה טכנית קלה הרבה יותר מהמסלול ברביעי. בדרך עברנו הרבה פסלים סביבתיים ענקיים, שאחד מהם אמור לשרוק אבל למיטב הבנתי הוא לא, לרווחתם של התושבים בסביבה.

לסיכום, מה שחוויתי היה חדר אופניים נחמד מאוד שכבר הרבה זמן היה צריך להיות במלון בארץ וכן ירבו כמוהו. שיתוף הפעולה עם גיאופן הוא מצויין וחכם מאוד, כשבאמת שיש טיול לכל אחד, מרוכבים מתחילים ביותר (גם עם תינוק במושב תינוק) ועד רוכבים מיומנים ביותר, החל מרכיבת כבישים, קרוס קאנטרי ועד סינגלים צרים ומפותלים. אני אזכיר שוב את הנופים כי הם באמת אחד הנכסים הגדולים של האזור, יחד עם מזג האויר שביחד הופכים את המקום לאטרקטיבי עבור רוכבי אופניים ומטיילים בכלל. המחירים מתחילים מ-80 ש"ח להשכרת זוג אופניים ומשתנים בהתאם לסוג המסלול ושוב, יש הרבה, דרך גיאופן תוכלו לשמוע על האפשרות שמתאימה לכם. מה שבטוח זה שמצפה רמון הוא יעד לא ממוצה (בעיקר כיוון שעדיין לא היינו בו) מבחינתינו ואין ספק שהוא יהיה אחד היעדים הבאים בשבילנו, ואז כמובן תוכלו לקרוא על הכל כאן בבלוג.

ברשותכם, אני אקח מעט מנוחה, אחרי יומיים מהנים, מעייפים ובעיקר עם טעם של עוד ולמצפה רמון נגיד- We'll be back!

בראשית

זו בדיוק התקופה הזו בשנה, בה אנחנו מרגישים את שיא הקיץ מתקרב ומתחילים לתכנן את הטיול הבא.. כבר התחלנו לחשוב על זה- צפון? דרום? לסיים בבית? באילת? בחו"ל?? אחת האופציות שתמיד היתה ותמיד נשמעה לנו טוב היא מצפה רמון, תמיד תהינו מתי נגיע לטייל שם באופניים, אבל כמו שאומרים, אם אנחנו לא נלך למצפה רמון, מצפה רמון יבוא אל מוחמד.. או משהו כזה.. ב-5 ביוני קיבלנו הודעה מיגאל שפנו אליו מחברת ישרוטל (שאותם אנחנו מכירים היטב, ע"ע ריביירה) וברצונם להזמין אחד מאיתנו ליומיים במלון בראשית במצפה רמון, לרגל השקת חדר האופניים החדש שלהם. לאחר בירורים והחלטות בקרב החבר'ה, הוחלט שאיתי (אני) יסע ותרשו לי לפתוח לפני הכל בהמלצה- אם מציעים לכם הצעה בסגנון- לכו! מלון בראשית? שמענו עליו.. שמענו שהוא יוקרתי מאוד אבל כמו שאתם יודעים, בכל מה שקשור לטיולי אופניים, המילה יוקרתי מתייחסת מבחינתנו לחבילת התבלינים של טל שמשדרגת לנו את הפסטה של ארוחות הערב. אני אבדוק את הנושא. כיומיים לפני היציאה יצרו עימי קשר שלי ואיתן (יח"צ ישרוטל) והסבירו לי על הלו"ז שכלל טיולי אופניים כמובן, חניכת חדר האופניים החדש ואיך אפשר בלי- ארוחות. כמו כן דיברה איתי גם שרית מחברת גיאופן על מנת לדאוג לי לאופניים במלון. אז ארזתי תיק ובואו נראה במה מדובר! אני אחלק את הפוסט לשניים כשבחלק הראשון אני אכתוב על המלון ובחלק השני על חדר האופניים, השירותים והטיולים המוצעים לרוכבים. הגענו למלון במיניבוס עם איתן, ניר משוונג וקלרה ממצמן את מרוץ. כבר מבחוץ אפשר לראות שזה לא מלון רגיל- מדובר במלון הבנוי יחידות מצופות באבן מקומית ובגובה נמוך על מנת להשתלב בנוף הנהדר הזה של מצפה רמון.

איך שהגענו למלון, נכנסנו ללובי והוזמנו לארוחת צהריים מצויינת שכללה מבחר גדול של מנות ראשונות ועיקריות וקינוח פירות, בקצרה אפשר לומר- הכל היה מצויין. משם קיבלנו את החדרים והלכנו להתמקם. לאחר הרכיבה ביום הראשון, אכלנו ארוחת ערב שהיתה טובה מאוד והתאפיינה, שוב, במבחר ענק של מנות, האחת יותר טובה מהשניה ובשם של הקינוח היו 3 מילים שמעולם לא שמעתי, מה שאומר שהוא היה מצויין. לאחר הרכיבה ביום השני, אכלנו לארוחת בוקר קורנפלקס.. סתם, גם בבוקר הארוחה היתה מגוונת וטעימה מאוד (בטח גם היה קורנפלקס, לא שמתי לב..). על המלון עצמו: עכשיו, עד כה שמעתם על לינות שלנו בשטח, באכסניות, אצל מלאכים ועוד, אז תנו לי להסביר לכם את ההבדלים- החדרים (הקטנים) של מלון בראשית הם ענקיים, וכוללים חדר שינה מרווח עם מיטה ענקית, משולב עם סלון קטן וטלויזיה לא קטנה בכלל, פינת כתיבה, פינת קפה ומיניבר, חדר מקלחת ושירותים גדול מאוד ומרפסת קטנה שצופה על שאר המלון והמכתש. רמת הירידה לפרטים במלון בראשית היא מדהימה ואפשר להבין שהחליטו ללכת עד הסוף בכל מה שקשור לשירות ופינוק האורחים, לדוגמא (מיני רבות)- העברת החדר למצב שינה בשעות הערב, כלומר- סידור המיטה והסרת הכיסויים, הדלקת אורות הראש והשארת ברכת לילה טוב המלווה בתחזית למחר (טל, לטיולים הבאים).

בחלק מהחדרים יש גם בריכה פרטית קטנה במרפסת יחד עם דק מעץ וכיסאות שיזוף, כמו שיש לכולם בבית..

שטח המלון בנוי בצורה נעימה שמשתלבת עם הנוף של הסביבה, אם תרצו לטייל ברחבי המלון, תיתקלו בהרבה פסלים ויצירות אומנות למיניהן המפוזרות בכל מקום ומידיי פעם, תזכו גם לראות בעלי-חיים שחיים בסביבה ובאו לקנא באורחי המלון. בריכת המלון היא דבר מיוחד במינו, כיוון שהבריכה ממוקמת ממש על השפה של המכתש ואני חייב להגיד לכם שלמרות שאני מצרף תמונה, צריך לחוות את זה כדי להבין. מתקיימות סדנאות צילום בזריחה באזור הבריכה הצופה לכיוון מזרח על המכתש. אין ספק שהבריכה היא אחד ההיילייטים של המלון.

אבל התכונה אולי המושכת ביותר של המלון היא טבעית. אני מדבר כמובן על מזג האויר ועל השקט. מזג האויר במצפה רמון הוא מהטובים בארץ (אם לא ה-) לאורך כל השנה, שזה משהו שמטיילים ובפרט רוכבים ידעו להעריך. החום מגיע מאוחר מהצפוי בשעות הבוקר, אפשר לרכב עד השעה 9 בכיף מבלי להרגיש את עומס החום ולפנות הערב, אפשר לרכב מהשעה 17 ועד השקיעה ולהנות מנוף מדהים תוך כדי רוחות נעימות וקרירות ואני חייב להתוודות שבשעות הלילה אפילו היה לי קצת קר! והשקט.. השקט המאפיין את מלון בראשית הוא נכס, אפשר להסתובב ברחבי המלון, לשבת לצד הבריכה או במרפסת ופשוט להקשיב לשקט המדהים הזה, תוסיפו את הנוף ותקבלו אחלה מקום לנוח בו אחרי טיול אופניים.

שירותים נוספים שאפשר למצוא במלון הם אינטרנט אלחוטי (בתשלום), ספא ועוד. המלון, כמו שהוא יוקרתי ומפנק הוא גם עולה בהתאם, כשהמחירים מתחילים מכ-1200 שח לזוג ללילה עבור לינה וארוחת בוקר ועד (הרבה מאוד) עבור הסוויטה הנשיאותית. אז ההמלצה שלי היא- אם יש לכם אפשרות להגיע למלון הזה ליומיים-שלושה, תנצלו אותה, השהייה במלון היא לא זולה אבל זו חווייה שלא כדאי לפספס אם קיימת ההזדמנות. ואם בא לכם על טיולי האופניים של מצפה רמון בצורה קצת יותר צנועה, בלי לשבור חסכונות, תמיד יש את פונדק רמון, שגם משתף פעולה עם גיאופן (אולי נבדוק את זה בקרוב) וכמובן את האופציה הזולה ביותר- שק"ש ואוהל.

יום שלישי – ירידות לרוב (כי טוב)

היום השלישי (והאחרון) של שביל הגולן האופניימי.

התעוררנו כהרגלנו ב-5, התכוננו במהירות ויצאנו לדרך, קצת שטח לפני שמסיימים (היינו צמאים למעט שטח אחרי נסיעות הכביש) והתחלנו את הירידה לכיוון צומת צמח. הירידות היו מהירות ומפותלות והיו מהנות. בתוך כ-10 דק' הגענו לתחתית הרמה והתחלנו ברכיבה מישורית לכיוון צומת צמח, שם אכלנו שקשוקה ברשת בתי קפה ידועה, שתינו קפה ובסיום הלכנו לכיוון האוטובוס, פיספסנו אותו (כנראה) ואחרי חצי שעה הגיע אוטובוס אחר, איתו נסענו לטבריה ומשם הביתה.. היה קצר ומאוד מהנה וממצה.

שביל הגולן היום השני – אפילו לסבל נשבר מהשביל המקורי..

קמנו ליום השני של שביל הגולן. האוזן מוכנה, הקורנפלקס בפינו, אף ממטרה לא העירה אותנו הלילה (אבל היה מעט קר) ומצב הרוח טוב לקראת המשך הרכיבה. כאשר אנו משחררים את האופניים אנו מגלים פנצ'ר ראשון באופניים של ניר, והוא מתחיל בתפעול ובתיקונו. כאשר הוא בודק את פנים הצמיג (כדי לוודא שלא יחזור הפנצ'ר), הוא מוצא כמה קוצים רציניים שלא יוצאים מהצמיג, רק בעזרת ג'בקה (פלייר פטנט שכזה). לאחר מילוי הג'יפה וסידור הגלגל, אנחנו מקפלים את הציוד, ממלאים מים ויוצאים לדרך.

הגענו להמשך שביל הגולן המסומן ומהר מאוד הגענו לשביל שהוא למעשה מן סינגל ממש צר. לפי הלקח מתלאות אתמול, בדקנו את ה-100 מטר הראשונים של השביל והחלטנו שחוזרים אחורה ומוצאים דרך אלטרנטיבית. עשינו עיקוף של השטח ע"ג כביש לעבר הר בני רסן (עם השבשבות), בדרך היה נוף יפה ומז"א טוב לרכיבה (7 בבוקר..). הגענו להר וטיפסנו את העלייה התלולה והטכנית, הגענו לראש ההר והתגלתה לנו תצפית מדהימה על האזור. ניצלנו את ההזדמנות, לקחנו הפסקת אנרגיה ומרחנו קרם הגנה.

לאחר התצפית היינו אמורים לעלות עם השביל להר חוזק, החלטנו שעלייה זו מיותרת (כי היא מבצעת עיקוף) והמשכנו על הכביש דרומה (98). לאחר אלוני הבשן והפיצול עם כביש 87 החלטנו לתת הזדמנות נוספת לשביל הגולן ועלינו עליו לכיוון מערב. השביל היה מעט רחב (מתאים ברוחבו ל4X4) אבל מאוד קופצני (סלעים צמודי קרקע). כאשר השביל חתך דרומה, אנחנו חתכנו ממנו מערבה ורכבנו לכיוון קשת. בדרך ראינו עיר סורית נטושה ומסגד ועליו כתוב "נ נח נחמ נחמן מאומן".

ברוב הזמן רכבנו על כבישי גישה צדדיים (יכולים להחשב ככבישים גרועים או כדרכי עפר טובות). מדרום לישוב יונתן בדקנו שוב את תוואי השביל, כאן אפילו לא התחלנו את 100 המטרים הראשונים. על ההתחלה השביל היה נראה כמו ערימת עשבים ולא היה עביר לאופניים. מקומות רבים בשביל מאופיינים בעשביית יתר לאחר החורף וקשה לעבור בהם/ להבחין בהם. ראינו במפה (סימון שבילים של הגולן) שקיים שביל "סוג א'" 200 מטר דרומה משם ולכן המשכנו אליו, ובחירה זו התבררה כמשתלמת מאוד: הדרך הייתה מהירה והובילה אותנו עד למאגר "דליות", אותו עקפנו (לפי המלצה) ממזרח ואז מדרום, סגרנו גדר בקר שאנשים לא סגרו אחריהם והגענו להפסקת צהריים בחניון דליות.

טחנו לחם עם דבש (המממון דבש!!), שנוררנו כוסות ממטיילים כדי לשתות קפה וניסינו לתפוס קצת שינה אבל הברחשים העקשנים של חניון דליות התישו אותנו מוקדם מהצפוי והתכוננו לזוז ב-13:30 במקום ב-14:00. פגשנו מטיילים שעושים את שביל הגולן בחלקים ולפי מה שהם אומרים- שביל הגולן מעכשיו הוא הרבה יותר שטוח ומשעמם, לא אמורה להיות קרקע מבולדרת (מסולעת). איך שהתחלנו את הנסיעה עלינו על שביל יפיפה, מהודק ורחב (הנה מגיע ה-אבל)…… אבל אחרי 200 מטר השביל חתך שמאלה ו-כן, כן.. ניחשתם נכון, השביל נכנס לתוך סבך של עשבייה. אז (גם כאן ניחשתם נכון) המשכנו על השביל האיכותי ודהרנו מהרה דרומה עד למאגר "רוויה".

לאחר המאגר רכבנו בשביל עפר כאשר משני הצדדים היו שטחי מרעה (תחומים בגדר), עגל אחד משום מה היה על השביל בלי יכולת להכנס חזרה לכלא. העגל די פחד מאיתנו וברח כל פעם קצת עד שהגיע לסוף השביל ושם הייתה גדר שחסמה אותו מ-3 כיוונים. מתוך לחץ העגל לקח תנופה ונכנס בגדר, היה קצת בשוק, התאושש והצליח לברוח מאיתנו.

לאחר מחשבה קצרה, הגענו למסקנה שאנחנו לא מעוניינים להכנס לקניון תלול ואולי גם מבולדר והחלטנו לעשות מסלול על שפת הקניון ולחסוך "חוויה" שאולי תגזול ממנו את המשך היום. שימו לב : ברמת הגולן ישנם שטחי אש ואת הכניסה אליהם יש לתאם מראש. עקפנו את הקניון והגענו אל היישוב אבני איתן. בכניסה ליישוב שאלנו איפה ממשיך השביל והגענו לעלייה מוואדי נחל אל על. כל אדם שאל אותנו אם אנחנו מטורפים ורוצים לרדת את הוואדי עם אופניים, אז הבנו שהמשך השביל לא שם…

מצאנו את השביל והמשכנו עליו לכיוון הישוב אלי-עד, חיפשנו מים ומצאנו רק "מי פרות" שלא סמכנו עליהם. הסתכלנו במפות והחלטנו שמסיימים את היום במבוא חמה. לאחר רכיבה של כ-2 ק"מ על הכביש ירדנו לשטח והצטלמנו בשדה אדיר של חמניות!

הגענו לכביש והמשכנו עד למצפה ציפורים (שלא היו בו ציפורים), אבל היה נוף מהמם. דיברנו עם ידידה שנתנה לנו המלצה על מקום התמקמות במבוא חמה. גילינו שלתום נשבר הסבל… הוא עשה את שלו. בכל מקרה הסבל המשיך להחזיק את הציוד..

ליד כפר חרוב הייתה לנו דודה לסטייק ובדיוק ראינו שלט למסעדת בשרים ויין, החלטנו שאנחנו הולכים על זה, גם במחיר שלא נישן במבוא חמה. אמרנו שנתקשר למסעדה ליתר ביטחון, כדי שלא יהיה סגור במקרה. במקרה היה סגור וחסכנו נסיעה של ק"מ הלוך וק"מ חזור, אבל בעיקר חסכנו את עוגמת הנפש. המשכנו עוד כמה ק"מ על הכביש (רוב הזמן הייתה רוח אף שהקשתה מאוד על הרכיבה).

הגענו למבוא חמה! הגענו לקצה הישוב וראינו את אחד הנופים היפים ביותר. הצטלמנו, נחנו קצת והכנו אוכל תו"כ התכוננות לשינה. אכלנו אחלה פסטה, כשכל זמן השהות שלנו במבוא חמה ליווה אותנו כלב צייתן, שקיבל בסוף היום מנה גדושה.

האלכסון הוא אסון

המשך היום הראשון של שביל הגולן באופניים.

תום העיר מהר את ניר, כדי שיהיה בכוננות. ניר לא הבין למה מעירים אותו. אחרי שהסתכלנו על הנחש מתרחק מאיתנו יכולנו לנשום לרווחה, אבל לא היינו רגועים מהעובדה שיש כאן נחשים. החלטנו שמקצרים קצת את ההפסקה והתחלנו להתארגן להמשך הרכיבה.

ביצענו קיצוץ בקטע מהשביל שהיה נראה כמו עיקוף. עלינו בחזרה על השביל המקורי והתחלנו בעליות לכיוון הר אודם. העליות ארכו זמן רב (כשעה) והשטח היה סביר מינוס- נדרשה מעט טכניקה בשביל לעלות עליות עם אבנים רבות. לאחר הטיפוס למרגלות הר אודם הגענו לקטע הקשה באמת, עליית הר אודם. על ההר שרצו פרות רבות, וניר הגיע כדי להפריע את מנוחתן! לחיצה על הפא-פם (צופר לאופניים- זה שלוחצים עליו) והפרות מתחילות לבצע תנועה איטית, אנחנו מתחילים לעלות את ההר והן התרחקו להן.

למעלה על ההר, בנקודת תצפית אדירה פגשנו חבר'ה שעשו טיול טרקטורונים- מדריך וזוג ושמענו סקירה גיאוגרפית על השטח. לאחר תחילת ירידת ההר עצרנו בנקודה שטיול הטרקטורונים עצר בה וראינו מחצבה יחסית מרשימה של טוף.

ירדנו את ההר במהירות ועקפנו את הטרקטורונים. עקב סיום המים שבשקיות השתייה חתכנו לישוב אל- רום, שם עשינו עצירה, מילאנו את שקיות המים, אכלנו חטיף אנרגיה והמשכנו בדרכנו. רכבנו על כבישים צדדיים זורמים עד למפגש עם כביש 98 ופנינו בצומת בראון מערבה. ירדנו מעט לשטח ולאחר כניסה ומעבר שער הבקר התחלנו לרכב כאשר ניר מוביל והפרות מתחילות לברוח ממנו. כשמדברים על "אפקט העדר" אפשר להבין את התופעה בדיוק במקרה הזה: פרות ראשונות שהתחילו לברוח מניר ידעו מה הן עושות ולמה הן בורחות. הפרות הקדמיות יותר ראו את הפרות בורחות וגם ברחו וכו' וכו', כך שתוך חצי דקה המראה היה הוליוודי- ניר רוכב ושואג שאגות קאובוי, והפרות בורחות על השביל (אין להן לאן לברוח) ומעלות כמות אבק מטורפת, עד שהן מצאו מקום צדדי לרדת אליו ולנוח.

פנינו דרומה בצומת בנטל והתחלנו בעליות לכיוון מרום גולן- עלייה ארוכה מעט ומציקה. דבר אחד ידענו, את הר הבנטל אנחנו לא מתכוונים לעלות (אם מישהו מכיר את השביל והצליח לעלות אותו עם אופניים שידווח לנו בתגובות). עשינו עצירה קצרה במרום גולן והמשכנו לכיוון עין זיוון.

על המפה היינו אמורים להיכנס לשביל רחב בשטח. לאחר חיפושים והבנה שהמפה לא בדיוק תואמת את השטח, מצאנו את השביל והוא אכן היה נראה רחב. ניר שאל: "אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס לכאן ולא לעשות עיקוף דרך הכביש", תום ענה: "זה אמור להיות שביל טוב". ניחשתם נכון. אמור הייתה מילת המפתח במשפט. השביל נהיה מהר מאוד צר, מלא קוצים ומבולדר- בתחילה סלעים שחלקם בקרקע, ולאחר מכן סלעים גדולים חשופים. אם כל זה אינו מספיק, באמצע השביל היה צינור שהשביל זיגזג מימינו ומשמאלו, כך שכל פעם היינו צריכים להעביר את האופניים מצידו האחד לשני. כל התנאים הללו יצרו מטווח ברווזים (כאשר אנחנו המטרות) עבור נחשים. לאחר נסיעה של כחצי שעה הגענו למקום עם סלעים בגובה 30 ס"מ פחות או יותר, ניר הוביל ונשמע רעש מכיוונו. היה נשמע כאילו סלע נחבט בגלגלי שיניים הקדמיים שלו. הסתכלנו טוב וגילינו שמעביר ההילוכים האחורי שלו בזווית מסוכנת ונתפס באחד ה"שפיצים" של הגלגל, ניסינו להוציא אותו בכוח ולאחר שהצלחנו גילינו שהאוזן – החלק המחבר את המעביר האחורי לשלדה, נשבר.

למזלנו, עקב ניסיון העבר של חברים יקרים, נשאנו בתיקנו אוזן ספייר, בדיוק בשביל מקרים כאלו. עשינו אילתור זמני כדי שנוכל להמשיך ללכת ברגל לכיוון עין-זיוון, להתמקם ללילה ושם לתקן את האופניים. הלכנו 3 ק"מ עם האופניים עד להגעה לסביבת עין-זיוון, חיפשנו חניון לשנת לילה ולא מצאנו ועקב מגבלת הניידות שלנו התמקמנו באחת המדשאות לארוחת ערב חג (שבועות). תיקנו את האופניים (התיקון היה ממש מהיר ופשוט, וללא כל צורך בכיוונונים מחודשים) והכנו ארוחת ערב שפינקה גם את הדשא (הסיר קצת נפל תו"כ הכנה, אבל במזל חוקקו בכנסת את חוק 3 השניות ולכן הרמנו מהר את מה שנפל), אכלנו לשובע והלכנו לישון מאורגנים ועייפים.

מסקנה: מומלץ לעקוף על כביש 9881 במקום להכנס לשטח הצר שבו קרתה חווייתנו.

לילה טוב…

 

עין זיוון? יש זיוון!

שביל הגולן – היום הראשון היום הראשון התחיל בשעה 00:00 בלילה. התעוררנו, ארגנו את שאריות הציוד האחרונות בבתים, אכלנו מעט כדי שלא נהיה רעבים ויצאנו לדרך. האוטובוס היה בשעה 1:10 ואנחנו הגענו ממש על הדקה. חיכינו בתחנה ושאלנו את עצמנו (וגם את השומר) האם האוטובוס עבר כבר. תשובות לא היו. חיכינו וחיכינו וכשכבר חשבנו שאולי אנחנו חוזרים לישון בבתים, הגיע האוטובוס. הנהג ראה את כמות הציוד שלנו וירד להכין איזה בוציאדו. עלינו על האוטובוס והנהג נתן לנו כרטיסיית שתי נסיעות, ואנחנו התחלנו לדבר באוטובוס ומהר מאוד נרדמנו. עשינו עצירת ביניים ליד עפולה, אח"כ בתוך עפולה הנהג חטף איזו נקניקייה (כשחיכה ברמזור אדום) ואת שאר הנסיעה אנחנו לא זוכרים.. התעוררנו בכניסה לקריית שמונה, כשהשעה בסביבות 4:10. הורדנו את הציוד, חשבנו מה לעשות עד לאוטובוס ב- 8:30 ואז הרחנו ריח של קרואסון וחיפשנו מאיפה הוא בא. ניר מצא את המקור תוך דקה וחצי וגם חזר כשמוחו רעיון להעברת הזמן. נכנסנו למאפייה וקנינו קרואסונים ומאפים ועברנו למן חניון ע"מ לפרוס את אוהלנו וללכת לישון.

קמנו ב-7 בבוקר אחרי שעתיים שינה, קיפלנו את עצמנו וקפצנו ל-YELLOW הסמוך, שתינו שחור עם הקרואסונים והגענו לתחנת האוטובוס בדיוק בזמן לאוטובוס לנווה-אטי"ב. הגענו לנווה-אטי"ב ופרקנו את הציוד, התמרחנו, ותום הציע שניר יוציא את המפות ונתחיל לבדוק מהו היעד להיום. התפתחה השיחה הבאה: ניר: המפות לא אצלי. תום: המפות אצלך, בתיקים. ניר: לא הם לא. בשלב זה תום רואה שלניר יש התחלה של חיוך על הפנים ומנחש שניר צוחק עליו. תום: יאללה, תוציא אותן, חבל על הזמן. ניר: אמרתי לך, המפות לא אצלי. תום: איתי שם לך אותן בתיקים. ניר: היו הרבה דברים בתיקים, הוצאתי הכל. בשלב זה הבנו שהמפות באמת לא אצל ניר וצריך איכשהו להדפיס אותן. מה שהיינו צריכים זה מחשב עם חיבור לאינטרנט ומדפסת. באינטרנט יש את הקבצים של המפות ולכן נוכל להדפיס אותן. בדקנו בעסקים מקומיים אך הם היו סגורים. בדקנו עם אישה שהייתה ברחוב והיא הפנתה אותנו למשרד פינתי שלא קיים. לאחר מכן ראינו מישהו שמשקה את הגינה. שאלנו אותו אם הוא מכיר מקום שאפשר להדפיס בו. הוא ענה שלמעלה (במעלה הישוב- מאיפה שהגענו) יש איזה מקום, ענינו שהיינו שם ואין שום דבר פתוח. הוא הציע שנדפיס אצלו ואנחנו נענינו. האיש, רמי כלפון, מאוד אדיב ומאוד עזר לנו (אגב, יש לו צימרים שם) וכך הדפסנו את המפות, הודנו לו ויצאנו לדרך. נציין שבנוסף למפות שעשינו עמדה לרשותנו מפת סימון שבילים של הגולן שמאוד עזרה לנו. יצאנו לדרך מצויידים כאשר אנו מחכים לירידות גדולות ומהירות. הכביש בתחילת הדרך היה מעט בירידה אך רוב השעה הראשונה הייתה בעלייה מתונה. נסענו לכיוון מסעדה, כאשר בדרך נתקלנו בדובדבנים מטורפים בטעמם ממטעי רמת הגולן המשובחים.

הגענו לצפון מסעדה, טיפה התברברנו אך בעזרת המקומיים (שגם הציעו לנו קפה) מצאנו את דרכנו לברכת רם עם מימיה הטורקיזים.

לאחר שהמשכנו עברנו ליד חבורת רוכבי אופני שטח מבוגרים והתפתחה שיחה מעניינת בנוגע לקטיף דובדבנים – גניבה או דבר חוקי. המשכנו בעליות דרומה על שבילי כורכר דרך מטעי דובדבנים כאשר אנו עוקפים את ברכת רם ממערב. לאחר מכן, עברנו את כביש 98 מערבה ונכנסנו ליער אודם שהיה רכיב ביותר (שבילים יפים עם הרבה צל). השמש כבר הייתה בשיאה וכוחותינו נחלשו מעט והחלטנו לעשות הפסקת צהריים מתחת לעץ נדיב בצל. פרסנו את המזרונים, אכלנו לחם עם דבש כרגיל ונחנו מעט (תום בוחן את ההמשך וניר בול עץ). תום שם לב שכל הזמן היו ביער רעשים: פעם אחת שקית עפה… פעם אחרת פחית שימורים מתגלגלת… ופעם השלישית שהוא חשב שסתם עוד אשפה מתעופפת באוויר הוא הסתכל וראה נחש באורך 3 מטר, כחמישה מטרים מהזולה שפתחנו……

To Be Continued….

בקרוב באתר! סיקור שביל הגולן באופניים!

שלום קוראים וקוראות יקרים!

בקרוב מאוד, לאחר שחווינו אותו, נעלה סיקור של שביל הגולן המשתרע מהחרמון ועד לחמת גדר.

אנחנו מאוד רוצים לספר, אבל לא נהיה ספויילרים ובעוד מספר ימים נעלה את הסיקור המלא.

בינתיים תמשיכו לפדל ולהנות!

(תמונת נוף אחת כן נספק לכם בינתיים)

חדש באתר! מפות שביל מי-ם אל ים!

העלנו את המפות שבעזרתן ניווטנו בשביל י-ם אל ים, או כמו שאנחנו קוראים לו – שביל ישראל לרוחב. המפות בשביל הזה היו טובות מאוד, מומלץ להעזר גם במפות הכלליות של השביל (אותן קק"ל פירסמה באתרה ובקובץ המפות הן מופיעות ראשונות) ע"מ לקבל את כל הפרטים הנדרשים לניווט.

המפות נמצאות תחת עמוד "מפות". תהנו!

*** סיכום החוויה ***

אז מה היה לנו… כמו שאמרנו, יצאנו מגן החיות התנ"כי בירושלים, ירדנו מהשביל, חזרנו, היינו בעליות מטורפות, ירידות מהירות וזורמות, נופים ירוקים ויפים, ישובים קטנים וחדשים ושתי ערים גדולות. כמה תובנות חשובות על השביל החדש של קק"ל:

  1. השביל ברובו עביר לאופניים והינו סביר לרכיבה, אך ישנם קטעים בודדים שלא ניתנים לרכיבה. ישנו קטע ליד כביש 6 אשר נמצא בירידה מטורפת, אם היינו עושים את השביל מת"א לירושלים כנראה שהיינו עוקפים אותו או שהיינו נפצעים שם בירידה. גם רוכבי אופניים מנוסים יותר וללא תיקי סבל לא היו שורדים את המסולעת עם שיפוע של 45 מעלות.
  2. קק"ל עשו לדעתנו עבודה טובה אך לא מספיק טובה בבחירת הנתיב לרוכבים. השביל, כפי שניתן לראות בחתכי גובה/ רוחב, הינו בעל טיפוס מצטבר של 1800 מטרים(!) מה שהופך אותו בחלק מהימים לחוויית עליות מתישה. אנחנו לא אומרים שלא צריכות להיות עליות (הלוואי וזה היה ככה) מירושלים לת"א, אבל אין צורך לתפור את כל הרכסים באיזור עד שמגיעים למישור.
  3. נגישות למים/ אוכל – השביל לא עובר כמעט בסמוך לישובים או יותר פשוט מכך- תחנות דלק עם סופרים (מנטה, SO GOOD, YELLOW), ופעמיים מצאנו את עצמנו כמעט ללא מים. תחשבו על הנושא הזה כאשר אתם יוצאים לשביל עם הרבה ציוד, ותעשו הערכות בהתאם.
  4. לידיעת הרוכבים בשביל – המוקד הטלפוני של קק"ל כמעט ואינו יעיל ולא עוזר בשאלות שצצות במהלך הדרך. בחניון בן שמן ישנו ברז למילוי מים בו תוכלו להשתמש (בקבוק מים אצל גזלן באיזור הזה עולה 12 שקל, תנסו להוריד את המחיר).

סה"כ הייתה חוויה גדולה מהחיים, שביל לא קל לרכיבה- המון עליות ברמות טכניקה שונות אך לדעתנו הטכניקה הנדרשת מתחת לבינונית כיוון שאת רוב המקומות הטכניים ניתן לעקוף מהצד ולעלות יחסית בקלות. לא לשכוח שהתיקים על הסבל תרמו לאחיזת הגלגל האחורי מה שעשה את הטיפוס על מדרגות סלע להרבה יותר קל.

המינימום ההכרחי לרכיבה בשביל- מים (והרבה), אוכל, ציוד לאופניים ותיקון פנצ'רים. אם אתם רוצים לישון בשטח תצטרכו להעמיס ציוד נוסף (אנחנו ממליצים על תיקי סבל).

המלצה אחרונה וחביבה- תקחו תצ"אות (תצלומי אוויר) של השביל כי הן עזרו לנו מאוד! השביל לא תמיד מסומן כמו שצריך (במיוחד לרוכבים מי-ם לים) ועדיף שבהתלבטויות תבדקו לאן התצ"א מראה. תצלומי אוויר  אפשר להשיג מגוגל MAPS.

לסיום – תרכבו, תהנו וספרו חוויות!!!

היום הרביעי- מושך לכיוון המישור והים

בוקר טוב!

היום, שוב, קמנו באמצע הלילה, סביבות 3 וחצי, הקיפול הפעם היה די יעיל, ניר הכין קפה, פק"ל קורנפלקס ויוצאים לדרך (אכילה נכונה לפני אימון אירובי כבר אמרנו?) בשניה שהיה מספיק אור כדי לרכב. וכשהמטרה היום היא לתפור כ-55 ק"מ, אפשר לקרוא ליום זה עד כה- יום מוצלח!

בבוקר קיבלנו חיזוק להחלטה שלנו לישון ביער לאחר שה-5 ק"מ הנותרים עד לישוב אלעד היו לא קלים כלל! פגשנו בלא מעט עליות וירידות טכניות ומסולעות, עברנו ליד איזושהי חווה קטנה באמצע היער (?!??) ולבסוף ירידה מפנקת שהביאה אותנו לאלעד- שם מילאנו בקבוקינו במים, פרצופינו בקרם הגנה וקיבתנו בחטיפי אנרגיה ואנחנו מוכנים ומזומנים לתת פוש אחרון ולהגיע לתל-אביב עד הצהריים!

במהלך שלושת הימים הקודמים של הטיול התפתחה בנו המחשבה- רגע.. תל אביב נמצאת על הים והים בגובה אפס, אז מתי כבר נגיע למישור?? ואנו שמחים לבשר לכם שהיום הזה הגיע! אחרי שעברנו את אלעד התחלנו לראות קצת מישורים, רכבנו עם שביל ישראל בקצב טוב ורגוע, פגשנו לא מעט רוכבים בדרך ולבסוף הגענו למקורות הירקון!!

עצירה קלה לאנרגיה על שפת הירקון ואנחנו יוצאים לישורת האחרונה, לאורך הירקון עד לתל-אביב כשהתוכנית היא- להגיע בסביבות 13-14 ולאכול הרבה המבורגר! אז קדימה לדרך!

אבל אנחנו יודעים הרי שלקראת סוף הטיול דברים צריכים להישחק ולהשתבש מעט, ולהלן מספר חוויות שליוו את דרכנו לאורך הירקון:

1. ממש עם ההגעה לירקון, היתה ירידה קטנה ואחריה עליה קטנה אבל ממש תלולה והחלטנו לעשות מזה משחק ולראות אם אנחנו מצליחים להגיע עד למעלה, כאן אחד הפדלים הידועים לשימצה של איתי עשה לו חור מסורתי ברגל, כי בלי זה אין טיול אופניים, וכעבור חיטוי קל של 5 דקות יכלנו להמשיך בכיף.

2. בשלב מסויים, יגאל נעצר כיוון שהתיקים כל הזמן זזים ונופלים לו ואז שמנו לב שהם קצת שבורים בכמה מקומות ושצריך לטפל ברצינות בבעיית המיקום שלהם על הסבל. בשינוס מותניים ועבודה משותפת, פירקנו את התיקים, כיוונו אותם, החלפנו חלקים שהיו שבורים, חיזקנו את הכל והרכבנו בחזרה על הסבל בתוך כ-40 דקות, עצירה יעילה ויגאל יכול להיות שקט לעוד הרבה זמן!

3. אתם בטח זוכרים שאתמול עשינו עצירה כדי לטפל לטל בבעיה קטנה באופניים, אז הבעיה בקצרה היתה שהגלגל שיניים הקדמי השני התעקם וגרם לשרשרת לרדת, אז גם היום, בעודנו כבר ממש מתקרבים לתל אביב והיום נהיה ממש ממש חם, שוב התעקם אותו גלגל השיניים והיינו צריכים שוב לעצור ולטפל. אבל הפעם קיבלנו בונוס- בנוסף לגלגל שיניים העקום, היו גם רעשים מאוד מדאיגים מכיוון הציר המרכזי והשרשרת ולכן התמהמהנו למספר נוסף של דקות על מנת לשמן את השרשרת של טל שוב.

4. זה אולי לא לקח מאיתנו הרבה זמן כמו החוויות האחרות אבל בהחלט שווה איזכור- אם אתם זוכרים, לפני שנתיים עשינו את שביל ישראל באופניים ממש על גבי דפים אלה (וגם בשטח במציאות), והגענו לאזור הירקון, שם היינו צריכים לחצות נחל ויגאל ממש במטר האחרון הוריד רגל למים. והנה אנחנו, שנתיים אחרי, עומדים בדיוק באותו המקום! איתי, תום, פרסי וטל עברו וליגאל יש הזדמנות לחווייה מתקנת!!

הפעם יגאל הרטיב את שתי הרגליים. Happy Times!

לצד החוויות, היתה גם רכיבה ולא מעט, כאשר למרות הכל, תפרנו את המרחקים כשאיתי הופקד על שמירת המהירות (לפחות 12 קמ"ש לאחר חישוב של תום), פגשנו ה-מ-ו-ן רוכבים, מה שלא היה מפתיע בהתחשב בעובדה שהיינו כל כך קרובים לתל אביב ועל המסלול הנהדר הזה שעל הירקון.

בשמחה רבה הגענו לפארק הירקון העצום עם שבילי האופניים המסודרים והיפים שלו ושם שייטנו לנו בכיף לעבר ההמבורגר!

אבל זה לא הכל.

אחרי שקצת איבדנו אחד את השני, התאספנו שוב מתחת לסככה ושם התחיל וויכוח השנה: מה מלך מרוקו היה עושה?

הדעות היו- יגאל שממש רוצה לסיים את המסלול ולהגיע עד הים, טל שרוצה רק לרדת מהאופניים ולאכול כמה שיותר מוקדם, והשאר שחשוב להם לסיים את המסלול אבל זה לא מה שחשוב. הוויכוח היה מתורבת בחלקו וילדותי בחלקו, עד שלבסוף נפלה ההחלטה לתת למישהו אחר להחליט- למלך מרוקו!!

מלך מרוקו, שבאותו הרגע היה על מטבע בארנק של ניר, החליט שהוא מוכן לעזור לנו וניר התכונן פיזית ונפשית להטיל אותו ולתת לו לקבוע מה עושים. בשיא המתח, ניר מבצע את ההטלה, המטבע עולה לאויר, נוחת, מקפץ על הרצפה ו…… יצא שהולכים לאכול המבורגר!!!

באותו הרגע קול מחאה עלה מהמחנה של יגאל (כלומר מיגאל) שטען (ובצדק) שניר לא הטיל את המטבע כמו שצריך כיוון שהוא הטיל אותו ישר ולא נתן לו סיבוב באויר! מה שגרר וויכוח נוסף, והפעם- "ככה לא מטילים מטבע!"

אחרי משהו כמו חצי שעה שנשרפה עקב הוויכוחים הנ"ל, הוחלט שעושים מה שמלך מרוקו אמר ורכבנו ישר לתל אביב לאכול בוולפנייט!

הגענו, חנינו, שטפנו את עצמנו קצת, התכוננו לשבת ואז! התברר לנו שהמקום לא כשר ולצערנו חלקנו לא יכולים לאכול שם.

לא בטוח שאפשר לתאר את רמת האכזבה, כשאנחנו צריכים לעלות שוב על ציוד ולרכב עד לנמל לאכול באגאדיר. מה שכמובן אומר שאנחנו מסיימים את המסלול הזה בכל זאת!!

להגיע לנמל לא היה קשה כלל, הגענו הכי קרוב לים שהיה שם, נכנסנו לאגאדיר, אכלנו המבורגרים ושתינו בירה וריבי באה לפגוש אותנו שם!

שבעים מאוד, עייפים מאוד ושמחים עוד יותר, שמנו פעמינו, יגאל לתל אביב והשאר לאוטובוס לחדרה.

זה נגמר, זו היתה חוויה לא רגילה ועכשיו הגיע הזמן לישון איזה יום-יומיים.

נתראה בטיול הבא!!

*בקרוב, הסיכום!

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 49.2.

מהירות ממוצעת- 12 קמ"ש.

מהירות מקסימלית- 35.25 קמ"ש.

זמן רכיבה נטו- 4:05 שעות.

שיתוף
Share on facebook
Share on pinterest
Share on twitter
Share on linkedin

Watch out! Hamami is watching you

תודה לדביר, חברינו היקר בגולה, על העזרה הרבה בהקמת הבלוג, ועל אחסונו ברשת Horef.net, ועל התמיכה הנפשית מעבר לים. (בתמונה למעלה זה לא דביר...)