ספט' 25 2009

בום טראח! מה קרה? הלכו האופניים…

אחרי שינה מצויינת שלא ציפינו לה מראש, קמנו כמו חדשים, אכלנו ארוחת בוקר רצינית ויצאנו לדרך בהקדם, כדי לנסות להגיע ל-Inverness כבר בצהריים ולתפור עד כמה שיותר קרוב ל-Fort Williams עוד היום. במהרה התגלה לאיתי שהיום זה לא היום של הברכיים שלו וגם לא היום לנסות לתפור מרחקים, אז ברוב שעות הבוקר הוא המשיך בדרך אבל בקצב מואט כי אחרי הכל, קודם הבריאות.


שעות הבוקר עברו בצורה נעימה, עם הרוח בפנים שכבר די התרגלנו אליה ומזג אויר לא רע, כשברקע קיימת הדילמה התמידית שמרחפת כבר כמה ימים- מה עושים לגביי המשך הטיול, יום כיפור והימים הבודדים שנשארו לאחר מכן?? הכיוון היה לדחוף עד ל-Fort Williams לפני יום כיפור ושם בעצם לסיים את הרכיבה ולזרום לגלאזגו ואדינברו באוטובוס/רכבת ופשוט להנות קצת מהחו"ל.. איתי בכלל תכנן לנוח יום אחד ב-Inverness ואז אולי לנסות להגיע לפורט וויליאמס לפני יום כיפור אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, יש דברים שפשוט אי אפשר לצפות מראש, כגון בעיה באחד מזוגות האופניים, או ירידה תלולה שאיתי לקח ממש קצת מהר מידיי ולא הספיק להאט לפני הסיבוב החד… מה שהסתיים בהתרסקות אלימה של האופניים ושל איתי, אומנם על דשא רך, אבל האופניים, שנמרחו על עץ במהירות של נניח 30 קמ"ש.. וכאן הצלחנו לקבל החלטה מה עושים…
אחרי בדיקה ראשונית שגילתה שאיתי יכול לעמוד ואפילו ללכת, העברנו מבט על האופניים, שהיו במצב פחות טוב, ובישרו את הבשורה המרה- מעכשיו צועדים. המזלג התעקם לגמריי וכך גם הגלגל, מה שהפך את האופניים בעצם לטוטאל לוס ומה שלא הזכרנו- אינברנס נמצאת במרחק 15 ק"מ מפה ואת זה צריך ללכת, כשהרוח עדיין נגדנו והזמן ממש לא לטובתנו גם כן.. אבל ברירה לא היתה לנו, מתחילים לצעוד!


הצעידה היתה קשה, ארוכה ומתישה, עזרה לנו להבין שללככת זה לא קל כמו שזה נשמע, אז הלכנו והלכנו, ובדרך ראינו פטריה אדומה עם נקודות, משהו דרדסי!

ואז המשכנו ללכת עוד קצת והגענו לפאתי אינברנס, שם פגשנו בקבוצה ענקית של תלמידי בית ספר שגם הולכים בשביל שלנו כי זו בעצם הדרך לאינברנס, ראינו בחור שמפסל על גזעי עץ ענקיים ויוצא לו ממש יפה!


ובשעה טובה הגענו לאינברנס ומצאנו נקודה חמה עם אינטרנט בסביבות מרכז העיר, בדקנו הוסטל עם המלצות ובמחיר טוב, היה לנו מקום, הגענו בשלום, איחסנו את האופניים שלנו במחסן מגניב ונעול, דחפנו את התיקים והציוד לדורם של 10 מיטות ויצאנו לאכול בטירוף ב……..מקדונלדס! ניחשתם נכון. אכלנו מ-ל-א אוכל ואז עברנו לפאב ממול ושתינו גלנפידיך אחרי שלמדנו קצת איך מכינים דברים כאלה, מה שעזר לנו להנות יותר מהמשקה, חזרנו להוסטל עם אנרגיות ברצפה ונכנסנו במיטה במהירות האור בערך, כשיודעים שמחר, רק יגאל קם בבוקר לבדוק אם יש מקום להישאר בהוסטל וחוצמזה- ישנים בלי הגבלה.. הללויה מנוחה ואללה בטלה!!

Popularity: 17% [?]


ספט' 24 2009

עוגה עוגה עוגה

במעגל נחוגה, נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום- שכבר היינו בו! אבל על זה בהמשך..
אחרי השינה המדהימה במקום הקסום שמצאנו, התעוררנו לקורנפלקס וקפה שחור בפעם השנייה בתוך יומיים. אחרי ההתארגנות הלכנו לבקר את שכננו- GLEN GRANT. הסיור שם היה מעמיק יותר, העשרנו את ידיעותינו ואז גילינו לתדהמתנו שויסקי מוהלים במים. מהילה משמעותית. הויסקי יוצא מהחבית בסביבות 59-60 אחוז אלכוהול ולאחר מכן מוהלים אותו במים עד שיגיע ל-40% אלכוהול, פחות מ-40% לא יכול להיקרא ויסקי…
לאחר הביקור נסענו לאלגין שם הופתענו לראות אחידות בבתי הישוב הקטן, כל הגגות אפורים וכל הקירות אפורים. בתוך העיירה נווטנו את עצמנו למזקקת GLEN MORAY. כשהגענו למזקקה התאכזבנו לגלות שהסיור הבא רק ב-2. השעה הייתה 12:40. שאלנו אם הסיור הבא רק ב-2 ואמרו לנו שיוציאו לנו עכשיו סיור. עשו לנו סיור מקיף ומוסבר היטב. במהלך הסיור נתנו לנו להריח מהחבית לאחר שמוסיפים את השמרים לחיטה. המדריכה הזהירה אותנו שהריח חריף ואנחנו נעוף אחורה. אף אחד לא האמין לה ובתור אחד אחרי השני עפנו אחרי שהרחנו את הריח החריף שיצא מהחבית הענקית.
אחרי הסיור יצאנו לדרכנו לניירן ואז לאינברנס. חיפשנו את ה-NCN ונסענו על הכביש המוביל ל-NAIRN עד שמצאנו את השביל ועלינו עליו. נסענו עליו כחצי שעה עד שגילינו צומת T ללא שילוט לכיוון שעלינו לרכב אליו. ניחשנו לפי השילוט שעלינו לפנות שמאלה ואכן פנינו בכיוון זה. אחרי כ-5 ק"מ הגענו לצומת שבה יש שילוט לאלגין והתברר שאנחנו 2 מייל משם. מה שאומר שעשינו סיבוב! הבנו פתאום שכל הזמן הזה עשינו סיבוב ענק מסביב לאלגין וחזרנו בדיוק לאותו המקום שיצאנו ממנו. אחרי שיצאנו מהבאסה רכבנו שוב באותה הדרך ולא עלינו על שביל ה-NCN ורכבנו תוך כדי שאנחנו עוברים ליד חוות פרות ושדות חרושים. הגענו ל-FORRES, עברנו אותה ובחסות החשיכה הגענו ל-NAIRN. העיירה לא הייתה נראית בהתחלה משהו אבל לאחר ששאלנו אישה הבנו איפה איזור המרכז ונסענו לשם לעשות קניות אוכל. עשינו קניות מקיפות ליום שלמחרת, קנינו גם אוכל מוכן כדי שיהיה לערב- כי היה כבר מאוחר. הלכנו לבדוק לגבי לינה ומצאנו מקום B&B. תום נכנס לבית, לא מצא אף אחד שנמצא בבית אבל כל מכשירי החשמל היו דלוקים..משהו מוזר.. המשכנו לחפש ומצאנו שני בתי הארחה צמודים. הלכנו לבדוק אותם- באחד לא היה מקום ובשני היה מקום לשני אנשים ולשלישי ארגנו מזרון ממיטה שלישית.

אחלה של שירות. פתחנו את האוכל שקנינו ממסעדת הבני דודים הכורדים ואכלנו בהנאה, התקלחנו והלכנו לישון.

Popularity: 12% [?]


ספט' 23 2009

Welcome to the Malt Whisky Trail

קמנו ליום הראשון של הויסקי.. אכלנו קורנפלקס ושתינו קפה שחור נח'לה אורגינל, והתחלנו לרכב בתקווה שהיום הרוח תהיה איתנו. בכמה מאות מטרים הראשונים היא הייתה איתנו עד שפנינו לכיוון ההפוך שלה והיא שוב הכתה בפנינו. נסענו צפונה ואז מערבה, בדרך עברנו שורה של עליות, במהלך אחת מהן עקפה אותנו שיירה של מכוניות עתיקות שעשו מן תהלוכה שכזו. לאחר סדרת העליות הגיעו סדרה של ירידות שהארוכה שבהן ארכה כ-10 דקות ובה הגענו למהירות מקסימלית של -50 קמ"ש.

חבל הארץ של הויסקי היה נראה שומם מאוד וגם כאשר הגענו לדאף טאון, העיירה לא הייתה תוססת במיוחד. היו מספר שלטים שמכריזים על תחילת פסטיבל הויסקי בסוף השבוע ומספר אנשים מצומצם ברחובות. הגענו לתחנת מידע ושם גילינו להפתעתנו שמתוך 15 ויסקריות שקראנו שיש באזור, רק 2-3 פתוחות לקהל הרחב, ולאחת מהן יש צורך בהזמנת מקומות מראש.
לאחר עיכול האכזבה, הלכנו לסעוד במסעדה שנקראת GLENFIDDICH, די קרוב למזקקה עצמה, ובה אכלנו המבורגר עוף ואיתי אכל המבורגר. לאחר הארוחה נסענו למזקקה של גלנפידיך, שבתרגום חופשי מגילית- עמק הצבי. הסיור במזקקה היה ללא תשלום אך גם ללא אנגלית מובנת לאיש. היו איתנו גם קבוצה של אנשים דוברי ספרדית והעדפנו להקשיב איתם להסבר מאשר לשמוע את שבירת השיניים של המדריכה דמויית ילדת הבית ספר, בניסיון להסביר לנו במבטא בריטי איך עושים וויסקי.

יותר מידי מבינים בויסקי לא יצאנו מסיור זה ולאחר שראינו שמחירי הויסקי בחנות המפעל יקרים מאלו שבצ'כיה, לא קנינו כלום והמשכנו לרכב מערבה ולקדם את עצמנו. דרך אגב, תוך כדי סיור הויסקי היה גשם שוטף ששטף לנו את האופניים כולל את הכסא של תום שספג מים רבים. תום שם ניילון על הכסא וכך רכב. כ-12 ק"מ מערבה הגענו לעיירה בשם ROTHES שם ישנם כמה מזקקות. אחת מהן, אשר פתוחה לציבור היא GLEN GRANT שבה רצינו לערוך סיור אך היא הייתה סגורה.
מצויידים בקניות שערכנו עוד בדאף טאון, חיפשנו מקום לינה ב-ROTHES אך המחירים היו יקרים ואפילו B&B אחד שהיינו בו רצה מחיר גבוה יותר ממה שפרסם בחזית ביתו. הסתלקנו משם וחשבנו למקם את האוהל שלנו מאחורי השלט המורה לויסקרייה. השטח לא היה טוב אך 50 מטר ממנו מצאנו שטח מישורי עם דשא ובו מיקמנו במהירות את אוהלנו, פתחנו גזייה ושוב אכלנו ארוחה מלאה ומפנקת של פסטה עם רוטב וטונה.

אחרי סיר כזה של פסטה הלכנו לישון כרגיל, שבעים ועייייפים!

Popularity: 12% [?]


ספט' 22 2009

יש גם ימים יפים וקלים יותר

חייבים להמשיך לרכב? כנראה שכן.. בחדשות של היום הקודם ראינו שיש רוחות מערביות במהירות של בערך 100 קמ"ש, לא בדיוק הדבר הכי מלבב שאנחנו מחכים לו אבל יש עוד ויסקי לפנינו אז צריך לפדל ולא להתפדל. הרוחות לא איחרו לבוא ועוד כשהיינו ביציאה מאברדין הרוח היכתה בנו קשות בפנים. המשכנו ברכיבה קשה יחסית ופנינו מערבה לדאף טאון ולארץ הויסקי. הדרך הייתה יפה ומלאה בשדות כמו בד"כ.

עברנו ליד ישוב אחד גדול או שניים והגענו ליעד היומי ב15:00- הרבה לפני מה שציפינו. אמרנו שנתקדם עוד מערבה כדי שביום לאחר מכן יהיה לנו מעט לפדל לפני דאף טאון, בירת הויסקי של מחוז מוראי. המשכנו כ-10 ק"מ נוספים והגענו למקום בשם MOSSAT שבו היו בערך 5 בתים. שאלנו את אחת המשפחות אם אפשר לישון בחלקת הדשא שלה אבל הם אמרו שיש להם כלבים ושאנחנו לא יכולים לישון אצלם. הם הפנו אותנו לאתר קרוואנים לא רחוק וכשחיפשנו אותו מצאנו חלקת דשא/יער קטנה שהייתה מספיק גדולה כדי לפתוח עליה אוהל ולהעביר עליה את הלילה.


הכנו פסטה ותו"כ הכנתה הגזייה הפסיקה לפעול. לאחר כמה דקות הגזייה הסכימה להמשיך לשתף פעולה וסיימנו את הכנת הפסטה עם הרוטב והטונה.

סיימנו בנוסף כמעט כיכר לחם שלמה והלכנו לישון כשבחוץ רוחות חזקות מאוד, אופטימיים לקראת היום הבא… ארץ הויסקי!

Popularity: 6% [?]


ספט' 21 2009

יום חופש גשום

היום, ביום החופשי שלנו, החלטנו לקום מוקדם, להתקלח וללכת למצוא מקום ללילה בשעה מוקדמת כדי שלא ייתפס הכל ואז להסתובב בעיר ולאכול.

אז הכל הלך כמתוכנן חוץ מהקטע של למצוא מקום, עדיין הכל היה מלא והמקום היחיד שמצאנו היה בית הארחה במרחק לא קצר מהמלון וכמעט באותו מחיר, אז אמרנו שכבר עדיף להישאר במלון, אבל אז הוסבר לנו בנימוס שאין מקום אז אנחנו צריכים לעוף משם, אז הלכנו על בית ההארחה שמצאנו שבמקרה יש בו מקום כנראה כי הוא די רחוק מהמרכז.


התמקמנו ויצאנו לחפש משהו לאכול, מצאנו מסעדה (הראשונה שראינו) חביבה מאוד שמזמינים בה בקופה ואז מביאים לנו את האוכל וכבר שילמנו מראש, נוח מאוד, אכלנו טוב ושתינו בירות וחזרנו לחדר, כי אמרו שאמור להיות מבול היום..
אז מבול לא היה, אבל היה אינטרנט ויגאל היה יכול להפסיק לרגע את הדיאטה שלו, תום גלש גם קצת ואיתי נח לו בצד, עד שכולם למדו ממנו ופשוט הלכנו לישון קצת עד הערב. קמנו אחרי שלא ממש ירד מבול אבל היה קצת רטוב והלכנו… לאכול, הלכנו והלכנו והלכנו ולא מצאנו שום דבר פתוח עד שהגענו שוב ל-מקדונלדס! הפעם לא ישבנו כי היה מפוצץ אז לקחנו לדרך ותפסנו מונית כי זו היתה הליכה ארוכה. עכשיו מה יפה פה? במונית, איתי ישב איפה שבד"כ הוא יושב כשהוא נוהג- מקדימה בצד שמאל, רק שהפעם הוא לא נהג, הנהג מונית נהג אבל הוא ישב בצד ימין! מה זה קשור?? היתה חוויה מעניינת, הגענו לחדר, אכלנו והלכנו לישון בכבדות.

Popularity: 6% [?]


ספט' 20 2009

אל האינסוף ומעבר לו…ומעבר לו..ומעבר לו..

קמנו ליום רכיבה שידענו שיהיה ארוך, במלון הייתה ארוחת בוקר (כמובן עם חזיר) שמילאה אותנו יפה יפה. כמה ארגונים אחרונים, יציקה ויצאנו לדרך.

עלינו על ההתחלה על ה-NCN, דרך המלך המובילה לאברדין. ידענו שאברדין ענקית ולא חששנו למקום לינה ללילה. הדרך הייתה יפה מאוד, אך גם ארוכה ומפותלת ולפעמים היתלה בנו והורידה אותנו בירידות רציניות ומהירות שאח"כ הסתברו כעליות מהגהינום. עד הצהריים עברנו כ-45 ק"מ, עצרנו לאכול בשום מקום באיזו תחנת אוטובוס את ארוחת הצהריים הרגילה שלנו, והמשכנו לדרכים כפריות יפות, שבאמצען עצרנו לאכול את הקורנפלקס שלא ניצלנו כי הייתה ארוחת בוקר במלון.

הדרך עוד הייתה נראית ארוכה כי אברדין לא הראתה אותות שהיא מתקרבת. בסביבות השעה 19:00 כבר היינו בשכונות הדרומיות של אברדין ואספנו כמה כתובות להוסטלים אופצינליים. מה שלא ידענו זה שבדיוק מתחילים את הלימודים. עשינו קניות בסופר מקומי לכל מקרה שלא יהיה ונסענו לכיוון מרכז העיר לחפש מקלט ללילה.

לאחר רכיבה גם כן ארוכה בתוך העיר, במהלכה תום החליט לבקש הכוונות דווקא משיכורים, מצאנו הוסטל של HI במחיר סביר, רק כמובן שהיה מלא עד אפס מקום לחצי שבוע הקרוב, ומשם המשכנו לעוד כמה הוסטלים/מלונות לנסות למצוא מפלט.
להפתעתנו, הכל היה מלא!! מסתבר שלקראת פתיחת הלימודים, כל הסטודנטים והתלמידים ישנים בכל המלונות, בתי ההארחה וההוסטלים במקום שיהיה לנו מקום.. זאת בעיה, כי לפתוח אוהל אפשר רק כ-10 ק"מ מחוץ לעיר ורכבנו מספיק היום.. ואז הגענו לרחוב בתי ההארחה, היו שם איזה 10! אבל גם שם הכל היה מלא!! מה עושים?? אז מצאנו מלון שאיכלס אותנו בחדר יחיד+חדר זוגי במחיר של 100 פאונד shait! אבל לא היתה ברירה, אז זרמנו עם זה.. עכשיו, אחרי 118 ק"מ, היינו ממש רעבים ולא נתנו לנו לבשל במלון, אז אכלנו ארוחה בריאה מאוד במקדונלדס, ארוחה ענקית של אחרי יום קשה מאוד, חזרנו למלון והתרסקנו על המיטה, כן כן, בלי מקלחת חוץ מתום ופשוט נחרנו לישון.

Popularity: 5% [?]


ספט' 19 2009

דרך המלך היא דרכי האהובה…

קמנו ואכלנו את הארוחה שקנינו מבעוד מועד וכך הבוקר היה קל יותר לכולם. איזו מבוגרת בריטית אמרה שזה השטח שלה, ושבעלה רצה להזמין משטרה אבל היא רוצה לפתור את זה בדרכי שלום. אמרנו לה שלום והלכנו. התחלנו ברכיבה לכיוון DUNDEE כשבדרך עוברים דרך כמה ישובים פצפונים. עשינו עצירה לאנרגייה בתחנת דלק, והמשכנו לעוד גשר ענק בדרך לדאנדי שמאוד הפתיע אותנו. בכניסה לגשר יש נתיב נפרד לאופניים שמוביל לאמצע הגשר, ז"א פתאום מצאנו את עצמנו בנתיב עצמאי באמצע שני נתיבים דו סטריים. כמובן שזו אירופה ויש מעקה בין הנתיבים, נסענו ע"ג הגשר ובסופו הגענו למעלית.

הנחנו שאנחנו צריכים לרדת במעלית ולאחר מכן רצינו להמשיך לכיוון BRUCHIN. פתאום ראינו שביל NCN שזו הרשת הארצית של סקוטלנד לרכיבת אופניים. שבילים מאוד מסודרים ומשולטים. בדקנו במחשב וראינו שזה לא ממש בדרך אבל ה-NCN צריך להיות מהיר הרבה יותר ויותר מסודר. באיזשהו שלב איבדנו את השלטים של הדרך הזו אבל מה שכן מצאנו זה סוף סוף גז!

קנינו שני מיכלים והמשכנו לכיווננו המקורי. לאחר שהטעו אותנו בתחנת דלק והבנו שיעדנו רחוק מהשגה (שוב) עשינו חושבים ודיברנו עם בחור מקומי והחלטנו על שינוי המסלול ונסיעה ל-ARBROATH. הנסיעה על השביל הזה הייתה ממש דרך המלך: גם משולטת, גם נוחה ומאוד בטוחה! רכבנו על הדרך כ-30 ק"מ והגענו ל-ARBROATH. במקרה מצאנו שם נקודת WIFI ועשינו בירורים ליום שאחרי.

בדקנו אם יש הוסטלים פנויים והסתבר שאף אחד מהם לא ממש קרוב או במחיר ריאלי והתכוננו לישון באתר קמפינג שמקומי הציע לנו. פתאום משום מקום הגיח אדם והציע לנו מקום ללילה. בהתחלה זה היה מוזר אך הוא אמר שיש לו B&B קרוב והוא יכול לעשות לנו מחיר של הוסטל. אז אמרנו למה לא….
המלון היה יחסית קרוב וברמה גבוהה ובנוסף עם ארוחת בוקר. הכנו ארוחת ערב – פסטה עם רוטב רציני, דפקנו מקלחת והלכנו לישון לקראת היום הבא, נסיעה ארוכה מאוד….

Popularity: 5% [?]


ספט' 18 2009

חרא ב-LEVEN

אחרי נסיונות שכנוע עצמיים רבים, הצלחנו להעיר את עצמנו באוהל, מזג האוויר היה קפוא בחוץ וכלב נבח עלינו וחשבנו שהוא עוד שנייה קורע מאיתנו את האוהל עד שאשה אחת צעקה:
Jonsey! Come here!

התחלנו להתרארגן וקיפלנו את כל הציוד ולאחר מכן נסענו לתחנת הדלק שהיינו בה לילה לפני כן ותדלקנו ארוחת בוקר עם קורנפלקס וחלב. התחלנו להצפין ונסענו לאורך ישובים רבים וכפרים קטנים וציוריים. חיפשנו גז ואנשים הפנו אותנו לחנות בשם פוקוס וכשהגענו לשם הייתה רק רביעיית בלוני גז. אז קנינו. שיהיה. רק רצינו לבדוק אם הבלון מתאים ומסתבר שלא. החזרנו את הבלונים והמשכנו בחיפושים. הרכיבה הייתה לאורך שפת הים וצהריים עשינו ב-לבן באמצע מדרחוב הומה אנשים. השמיים מאז הבוקר התמלאו בעננים וחשבנו שאוטוטו יורד עלינו גשם.
לאחר ההפסקה עלינו על כביש יחסית סואן וחיפשנו איך להתחמק ממנו. אילתרנו מסלול חלופי בעזרת המפות ורכבנו אל עבר נק' הביניים של אותו היום ST. ANDREWS

בדרך תפסנו את אחד הבחורים כדי לשאול אותו כמה יצא במשחק של הפועל תל-אביב נגד סלטיק מגלזגו שבסקוטלנד. הבחור מילמל כמה מילים, נפלו לו שתי שיניים ואז הוא אמר שיצא 2-1 SHAIIT….
היעד המקורי היה להגיע לDUNDEE אך לקראת שעות אחר הצהריים היה זה נראה רחוק מכדי להיות מציאותי. כשהגענו לפאתי סט. אנדרוז התחלנו לחפש הוסטלים ובדקנו את אחד ההוסטלים שהיה ברשימותינו, הוא היה מלא עד 0 מקום. הבחור הפנה אותנו לעוד הוסטל שהיה באזור, וכשהגענו לשם גם הוא היה מלא. נשארנו שוב עם האופצייה האחרונה ועשינו קניות והקמנו אוהל בתוך פארק.

זה היה סדר ראש השנה שלנו, עם יין, האגיס (המאכל הלאומי, כמו בשר טחון), בשר בשימורים וספגטי בשימורים. הלכנו לישון שבעים ועייפים.

Popularity: 5% [?]


ספט' 17 2009

U gotta pay tax for the SUNSHINE!


קמנו בשעה 8:00, היום יום חמישי ה-17.9, אחרי שאתמול לא קמנו לצאת לבלות ופשוט קרענו את הכנסייה עם נחירות של יגאל. ירדנו למטבח לאכול ארוחת בוקר- שאריות ספגטי מאתמול ומים.

יצאנו החוצה והתחלנו להרכיב את הכל, והאווירה קרירה קצת בשעות הצהריים המוקדמות. השמש הואילה בטובה להציץ ולתת חימום קל בדיוק כאשר עבר אדם סקוטי חביב ופירגן לנו במשפט הטיול, והוא עוד לא התחיל: you gotta pay taxes for the sunshine! (רק צריך לדמיין את זה במבטא כמובן).

יצאנו מהעיר והתחלנו לרכב לאורך כביש ראשי, עד שנתקלנו בשלט- no cycling, עצרנו כי לא הבנו למה זה מתייחס כי הכל פה הפוך! ואז- הגיע אדם עם 3 שיניים שהסביר לנו שעוברים את הbraige וליד ה-bos station יש psychopath.. כנראה הוא התכוון שליד תחנת אוטובוס שאחרי הגשר יש שביל אופניים, אז לשם רכבנו ומצאנו שביל שהוביל לכיוון הגשר הגדול ביציאה מאדינברו.

הגענו לנקודת תצפית על הגשר ופגשנו שלישיית רוכבי סתלבט שעשו טיול של 2000 ק"מ, אכלנו איזה חטיף וצילמנו תמונות איכות ויצאנו לדרך לנסיעה מרגשת על הגשר!! אחרי 2 ק"מ על הגשר המגניב, המשכנו ברכיבה מעניינת במזג אויר טוב ועצרנו על הדשא לארוחת צהריים, שגילינו שהיה דשא בכניסה לבית קברות ב inverkeithing. אחרי לא מעט עליות ודרך לא קלה מבחינת תנועה, הגענו לדרך חקלאית צרה והתחלנו לרדת לכיוון החוף עד שהגענו, בשעת אחה"צ מאוחרת, לעיירה kirkcaldy, שם היה מידע תיירותי שהיה סגור ומלון אחד שהיה יקר.

נכנסנו לתחנת דלק, שם שתי מוכרות חביבות מאוד עזרו לנו לחפש בכל העיירה מלון או בית הארחה שהסתכמו כולם בהמון כסף, ובסוף המליצו לנו לישון באוהל בפארק הגדול וגם אמרו לנו איפה להתחבא כדי שלא יעיפו אותנו משם. כבר היה חושך וקר, הגענו לפארק, קשרנו את האופניים לעץ ופתחנו אוהל מהר מאוד וישבנו לאכול קופסאות שימורים עם פסטה קרה מוכנה ושעועית קרה ברוטב עגבניות (קרה כי עוד לא מצאנו גז לגזייה). קיפלנו את עצמנו, נכנסנו לשק"ש והלכנו לישון..

Popularity: 5% [?]


ספט' 16 2009

אנד אוף וי גו!

חזרנו, ובגדול!

אחרי שביל האופניים של ישראל היתה תקופת יובש לא קצרה, האופוריה של ההישג המטורף שעשינו היתה בשמיים והרגשנו שהטיול הזה היה סוג של שיא בשבילנו. אבל משהו היה חסר, מסתבר שאמנם זה היה סוג של שיא, אבל בעצם זו היתה התחלה של מסורת שפשוט חבל לוותר עליה. אז עקבתם אחרי ההכנות הרבות שהיו לנו ובוודאי, כמונו, ציפיתם בקוצר רוח לרגע שבו הכל יתחיל שוב, והנה הרגע הזה הגיע, האופניים בקרטונים, התיקים ארוזים, רשימות הציוד חרושות וכרטיסי הטיסה כבר מזמן מחכים לנו. אורי, הדוד של איתי לקח אותנו לתחנת הרכבת בבנימינה, שם בקושי רב העברנו את כל הציוד הכבד אל הרציף ואז אל הרכבת ואל העגלה בשדה התעופה, קצת התעכבות בצ'ק-אין כי החבר'ה בBMI לא מכירים את החוקים של עצמם ורצו לחייב אותנו כפול על העברת האופניים אבל בסוף שיכנענו אותם שנשלם את החצי השני באנגליה (וקיווינו מאוד ששם ידעו את החוקים ולא יחייבו אותנו שוב), ואז החוויה הראשונה פגעה בנו עוד לפני שיצאנו מהארץ- צריך להוציא אויר מהגלגלים!! איך עושים את זה?? עם הרבה חוש טכני והתעלמות מכאבים. סיבוב מקוצרר בדיוטי-פרי ויצאנו לדרכנו אל ממלכת התה, הפיש אנד צ'יפס והמבטאים מהגיהנום- בריטניה!!

5 שעות של טיסה הביאו אותנו לנמל התעופה יתרו בלונדון בשעה המקומית 22:40 ביום שלישי 15.9, ועכשיו כל מה שנותר הוא להמתין לטיסה לאדינברו שיוצאת רק עוד 8 שעות ונמל התעופה בלונדון בשעות האלה- סגור.. לאבלי, כמו שאומרים המקומיים.. ישבנו בבית קפה היחיד שפעל וחיכינו… וחיכינו… אפילו אינטרנט לא היה.

השעה 5:30 בבוקר, סופסוף התחיל הצ'ק אין, עשינו בחירת מקומות מראש בעמדה מגניבה כזאת והגברת שלקחה את התיקים והאופניים אכן ידעה את החוקים ולא חייבה אותנו שוב על האופניים- נה BMI ישראל! עלינו לטיסה ממש קצרה של שעה כי הטייס… טס.. ובשמחה רבה הגענו לאדינברו! ירדנו מהמטוס והרגשנו את מזג האויר הסקוטי לראשונה- רוח קלה וקרה עם הרבה מאוד עננים, אבל בסך הכל נעים! החלפנו בגדים בשדה התעופה בשירותים ויצאנו החוצה מוכנים לקרוע את הקרטונים, להרכיב את האופניים צ'יק צ'ק ולצאת לדרך למרכז אדינברו! ואז גילינו כמה דברים:

1. מטוס לא אוהב אופניים ואופניים לא אוהבים מטוס! כלומר, כמה דברים התעקמו קצת כמו הבורג של הגלגל של תום.

2. אחרי שמפרקים את האמאמא של האופניים, צריך להרכיב את האמאמא של האופניים.

3. התחיל להיות קצת קריר כשעוד לא התחלנו לפדל.

אז אחרי שהתגברנו על המכשולים הנ"ל, יצאנו לדרך עם אופניים מורכבות ומחוזקות וללא בירבורים, מצאנו את ההוסטל שהזמנו בו חדר, נמצא בתוך כנסייה (!!), כלומר כשישנים ומסתכלים למעלה, רואים תקרה גבוהה מאוד של כנסייה, בקיצור יפה. איתי ויגאל יצאו לקניות בסופר, הכנו ארוחת מלכים של מ-ל-א פסטה עם רוטב מקורי של יגאל ואז איתי ויגאל עשו תחרות ניקורים ליד השולחן, אבל עם כוסית וויסקי ביד. איתי ותום יצאו לחנות אופניים להביא כמה חלקי חילוף ואז קבענו ללכת לישון קצת ולקום ב-22:00 כדי לצאת לבלות!!

Popularity: 5% [?]