המשך היום הראשון של שביל הגולן באופניים.
תום העיר מהר את ניר, כדי שיהיה בכוננות. ניר לא הבין למה מעירים אותו. אחרי שהסתכלנו על הנחש מתרחק מאיתנו יכולנו לנשום לרווחה, אבל לא היינו רגועים מהעובדה שיש כאן נחשים. החלטנו שמקצרים קצת את ההפסקה והתחלנו להתארגן להמשך הרכיבה.
ביצענו קיצוץ בקטע מהשביל שהיה נראה כמו עיקוף. עלינו בחזרה על השביל המקורי והתחלנו בעליות לכיוון הר אודם. העליות ארכו זמן רב (כשעה) והשטח היה סביר מינוס- נדרשה מעט טכניקה בשביל לעלות עליות עם אבנים רבות. לאחר הטיפוס למרגלות הר אודם הגענו לקטע הקשה באמת, עליית הר אודם. על ההר שרצו פרות רבות, וניר הגיע כדי להפריע את מנוחתן! לחיצה על הפא-פם (צופר לאופניים- זה שלוחצים עליו) והפרות מתחילות לבצע תנועה איטית, אנחנו מתחילים לעלות את ההר והן התרחקו להן.
למעלה על ההר, בנקודת תצפית אדירה פגשנו חבר'ה שעשו טיול טרקטורונים- מדריך וזוג ושמענו סקירה גיאוגרפית על השטח. לאחר תחילת ירידת ההר עצרנו בנקודה שטיול הטרקטורונים עצר בה וראינו מחצבה יחסית מרשימה של טוף.
ירדנו את ההר במהירות ועקפנו את הטרקטורונים. עקב סיום המים שבשקיות השתייה חתכנו לישוב אל- רום, שם עשינו עצירה, מילאנו את שקיות המים, אכלנו חטיף אנרגיה והמשכנו בדרכנו. רכבנו על כבישים צדדיים זורמים עד למפגש עם כביש 98 ופנינו בצומת בראון מערבה. ירדנו מעט לשטח ולאחר כניסה ומעבר שער הבקר התחלנו לרכב כאשר ניר מוביל והפרות מתחילות לברוח ממנו. כשמדברים על "אפקט העדר" אפשר להבין את התופעה בדיוק במקרה הזה: פרות ראשונות שהתחילו לברוח מניר ידעו מה הן עושות ולמה הן בורחות. הפרות הקדמיות יותר ראו את הפרות בורחות וגם ברחו וכו' וכו', כך שתוך חצי דקה המראה היה הוליוודי- ניר רוכב ושואג שאגות קאובוי, והפרות בורחות על השביל (אין להן לאן לברוח) ומעלות כמות אבק מטורפת, עד שהן מצאו מקום צדדי לרדת אליו ולנוח.
פנינו דרומה בצומת בנטל והתחלנו בעליות לכיוון מרום גולן- עלייה ארוכה מעט ומציקה. דבר אחד ידענו, את הר הבנטל אנחנו לא מתכוונים לעלות (אם מישהו מכיר את השביל והצליח לעלות אותו עם אופניים שידווח לנו בתגובות). עשינו עצירה קצרה במרום גולן והמשכנו לכיוון עין זיוון.
על המפה היינו אמורים להיכנס לשביל רחב בשטח. לאחר חיפושים והבנה שהמפה לא בדיוק תואמת את השטח, מצאנו את השביל והוא אכן היה נראה רחב. ניר שאל: "אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס לכאן ולא לעשות עיקוף דרך הכביש", תום ענה: "זה אמור להיות שביל טוב". ניחשתם נכון. אמור הייתה מילת המפתח במשפט. השביל נהיה מהר מאוד צר, מלא קוצים ומבולדר- בתחילה סלעים שחלקם בקרקע, ולאחר מכן סלעים גדולים חשופים. אם כל זה אינו מספיק, באמצע השביל היה צינור שהשביל זיגזג מימינו ומשמאלו, כך שכל פעם היינו צריכים להעביר את האופניים מצידו האחד לשני. כל התנאים הללו יצרו מטווח ברווזים (כאשר אנחנו המטרות) עבור נחשים. לאחר נסיעה של כחצי שעה הגענו למקום עם סלעים בגובה 30 ס"מ פחות או יותר, ניר הוביל ונשמע רעש מכיוונו. היה נשמע כאילו סלע נחבט בגלגלי שיניים הקדמיים שלו. הסתכלנו טוב וגילינו שמעביר ההילוכים האחורי שלו בזווית מסוכנת ונתפס באחד ה"שפיצים" של הגלגל, ניסינו להוציא אותו בכוח ולאחר שהצלחנו גילינו שהאוזן – החלק המחבר את המעביר האחורי לשלדה, נשבר.
למזלנו, עקב ניסיון העבר של חברים יקרים, נשאנו בתיקנו אוזן ספייר, בדיוק בשביל מקרים כאלו. עשינו אילתור זמני כדי שנוכל להמשיך ללכת ברגל לכיוון עין-זיוון, להתמקם ללילה ושם לתקן את האופניים. הלכנו 3 ק"מ עם האופניים עד להגעה לסביבת עין-זיוון, חיפשנו חניון לשנת לילה ולא מצאנו ועקב מגבלת הניידות שלנו התמקמנו באחת המדשאות לארוחת ערב חג (שבועות). תיקנו את האופניים (התיקון היה ממש מהיר ופשוט, וללא כל צורך בכיוונונים מחודשים) והכנו ארוחת ערב שפינקה גם את הדשא (הסיר קצת נפל תו"כ הכנה, אבל במזל חוקקו בכנסת את חוק 3 השניות ולכן הרמנו מהר את מה שנפל), אכלנו לשובע והלכנו לישון מאורגנים ועייפים.
מסקנה: מומלץ לעקוף על כביש 9881 במקום להכנס לשטח הצר שבו קרתה חווייתנו.
לילה טוב…
