הגענו ליום הרכיבה ה-12. היום הסתכלנו על המפות וגילינו שאם אנחנו רוצים לעבור את כל איזור הבדואים החביבים ולהגיע למקום מבטחים אנחנו צריכים לרכב 90 ק"מ. אני חוזרת בשנית- 90 ק"מ! מרחק שלא נתפס עד אותו היום (במקסימום היומי נסענו 70 ק"מ).
לקראת סיום התארגנות הבוקר הגיח אדם נחמד והתחיל לספר שהוא עשה משהו דומה באופניים- רק בארה"ב, ושהוא עושה הרבה טיולי אופניים בארץ. סיפרנו לו אודות הטיול ועל כל מה שעברנו עד עכשיו ואחרי בוק קצר יצאנו לדרכנו.
התחלנו את הרכיבה מוקדם יחסית (6:30) ועלינו על הכביש לדימונה (שטח בעייתי באיזור זה). אחרי 3 שעות ו-35 ק"מ הגענו לדימונה ועשינו שם הפסקה קצרה לתדלוק וקצת קבוקים.
המשכנו מדימונה ועלינו על כביש שומם ביותר (פנייה דרומה בצומת רותם) ועליו רכבנו כאילו היום יום כיפור. כך נסענו כמה דקות עד שהגיע מאורע חשוב, חגיגות ה-600 ק"מ לטיול! הצדענו לאופנינו והמשכנו לדווש. יגאל, שלא נרגע מהמאורע, ניסה להרים גלגל מספר פעמים ונחשו מה…. כן, הוא התהפך. במהירות 20 קמ"ש זה לא כ"כ נעים וגם הצמיג שלו חשב כך ויצא ממקומו. אחרי שחיטאנו את הפצעים השטחיים ותיקנו את הצמיג המשכנו באיטיות בדרכנו לעבר הפסקת הצהריים שתיכננו בחניון הלילה של רשות הטבע והגנים.
הגענו למקום המסומן במפה וגילינו ש"חניון" זה אוסף של אבנים שמגדרות שטח של חול. באין צל קרוב פתחנו את אוהלנו וגילינו שיש רוח מאוד חזקה. התיישבנו באוהל לארוחת צהריים וטחנו שתי עוגות ודובשניות כדי להרגיע את הבטן הרעבה. אחרי כמה דקות פתרום הגיח רכב ובחור הציג את עצמו כנציג של "גיאופן" -חנות אופניים בשדה בוקר. אליו התלוו שני בחורים מהולנד שעושים סיקור על ענף האופניים בארץ. סיפרנו להם על מעללינו בארץ הקודש וחזרנו לאוהל לעומת שבאנו.
אחרי רבע שעה נוספת ברוח החזקה ובחום הבנו שמיצינו את העסק והחלטנו להתקפל וכבר להמשיך לחצבה, יעדנו היומי. המשכנו לדווש בחום, עברנו עליות קשות וירידות מהנות ואחרי הרבה הרבה קילומטרים במישור הגענו למקום שדיברנו עליו רבות במהלך הטיול, מעלה עקרבים.
ירידות הקדימו את ירידותיו התלולות של המעלה (ירידה של 400 מטר בגובה בתוך 2 ק"מ של נסיעה). הגענו למעלה עקרבים. איזה ירידות מטורפות. הברקסים התקשו לעצור. אחרי שעברנו את הירידות בשלום התברר שאין לנו רק עוד 3 ק"מ לעבור אלא עוד 20. המצב רוח כבר לא היה משהו משהו כי היינו כבר באיזור ה-80 ק"מ באותו היום.
אחרי שעלינו עלייה נוספת התחלנו לרכב בירידה ממש נוחה. צברנו מהירות ושכחנו מהפדלים לרגע וחשבנו שהאופניים שינו צורה לאופנוע. כל אחד כמעט ונרדם על הכידון ותוך רבע שעה עברנו מרחק של 10 ק"מ. הגענו בסיום לכביש הערבה ומגובה של 520 מטר בדימונה הגענו לשפל יומי של ( 130 -) מטר.
עשינו עצירה בעין חצבה לאייס קפה ועשינו בירור ללינה. אחרי כמה צימרים בחרנו את הצימר של "שלווה במדבר" שהציעו מחיר נמוך יחסית ושירות טוב. הגענו לצימר ומיד שלחו אותנו לבריכת המושב להרגעת השרירים. עשינו מתיחות במים ועשינו קניות בשר ולחמניות במכולת השכונתית.
הלכנו לישון בלי שעון מעורר ושפוכים מעייפות אחרי יום ארוך, קשה ומספק.
נתוני היום:
מרחק: 100.84 ק"מ!
זמן נטו: 5:57 ש'
מהירות מקס': 49.1 קמ"ש
מהירות ממוצעת: 16.9 קמ"ש
3 תגובות
לרגע נבהלתי כשקראתי שלא יצא לכם שנ"צ ראוי, אבל מיד נרגעתי כשקראתי על השנ"צ על נכידון בירידות.
בטיחות דבר ראשון!
מחזק אתכם ממבצרי בצפון.
יגאל, מציעה לך להיות יותר זהיר בחגיגות השבע מאות… חוץ מזה הוכחת שאתה בונה על הכושר הטיבעי שלך, ויש על מה לבנות…
זה היה יום עם שיא עולמי חדש 🙂
הפנטזיות על אילת וקאזה דה ברזיל קרובות מתמיד!
תמשיכו להינות ולשמור על עצמכם, אנחנו מחכים כבר לשמוע את המשפט:" הגענו אל היעד"!!!
תמיד אתכם בהמון אהבה
תום, ברשותך פעם הבאה שאתה נעדר לשבועיים שלושה, תודיע מראש ואני לוקח את אמא שלך. אין דברים כאלה!
סגור לתגובות.