היום הגדול הגיע!! ההתרגשות בשיאה, הציוד (אנחנו מקווים) מוכן וחמישה רוכבים נועזים מוכנים ומזומנים לצאת לחווייה בלתי נשכחת! כמו שנאמר-
t's gonna be LEGEN…. wait for it… DARY! LEGENDARY!
השעה 5 בבוקר, טלפונים כבר מתחילים לרוץ בסגנון של- "אתה כבר ער?", "אתה מוכן?", "האם אנחנו שפויים בכלל?".. התכנון הכללי הוא כזה:
ניר מגיע ליגאל כדי לקחת ממנו תיקי סבל ואז להגיע איתו לתחנה מרכזית, טל מגיע לאיתי כדי לרכב לשם ביחד ותום מגיע לפגוש את כולנו שם, וכל זה אמור לקרות עד 6 בבוקר!
כמובן שכולנו יודעים שלאחר זה אופנתי ולכן קבענו את השעה 6 כמקדם בטיחות והאוטובוס יוצא מהתחנה בשעה 6:20.
בסופו של דבר הגענו בזמן, לאחר כ-2 דקות נכנס האוטובוס, העמסנו 5 זוגות אופניים לתא המטען, עלינו ויצאנו לדרך לכיוון עיר הקודש, בירת ישראל, נקודת הפתיחה של המסלול שלנו- ירושלים!
נסיעה קצרה של כשעה וחצי והגענו אל היעד, עם ארגון קצר של העמסת הציוד על האופניים, שירותים ולחמניה טריה לארוחת בוקר, הגיע השעה, סופסוף אנחנו כולנו עולים על האופניים ויוצאים לראשונה לרכיבה כל החמישה ביחד! זה אשכרה קורה!!
הרכיבה בירושלים היתה חביבה, די רגועה, למרות תפירה לא קטנה ובירבור קל של מספר דקות, אבל לאחר כ-10 ק"מ הגענו לנקודת הפתיחה בגן החיות התנ"כי.
מוכנים ומזומנים לאתגר, השקענו כמה דקות כדי לקרוא את כל המידע על השלט של קק"ל וגילינו שלנוחיותנו יש סימון שבילים מיוחד למסלול שלנו וצריך לעקוב אחריו או אחרי הסימון שבילים הכחול (גררר!!).
התחלנו ברכיבה, דרך כורכרית, מהירה יחסית, מישורית עם ירידה קלה כשאנחנו יודעים שבדרך שלנו יש שני מעיינות שנוכל להגיע אליהם ולהשתכשך במים. הגענו די מהר למעיין הראשון- עין לבן, שם היו לא מעט אנשים אבל היה קשה להגיע אליו כי הוא היה ממש גבוה והמים לא היו כל כך יפים. חוץ מזה לא הרגשנו שרכבנו מספיק כדי להרוויח שיכשוך והמעיין הבא היה אמור להיות יותר טוב- עין אל בלד. עקבנו בנחישות אחרי הסימון הכחול (כי כמובן שלא היו סימונים של השביל שלנו) ורכבנו….. ורכבנו…. ורכבנו… וגילינו שאנחנו לא ממש יודעים איפה אנחנו בדיוק ולא נתקלנו בעין אל בלד עדיין, אז עצרנו בצד כדי לנוח, להתאוורר ולנסות להבין איפה אנחנו.
איתי, ניר ותום יצאו ברגל לחפש רמזים למיקומנו ומצאו אזור מיושב בשם גבעת משואה, אז אמרנו שנרכב לשם (בעלייה לא קלה) ונשב על הדשא לארוחת צהריים. הגענו לדשא, פרקנו את התיקים מהאופניים ואיתי ותום יצאו לעשות קניות להיום.
אחרי ארוחה טובה (לחם עם דבש כמובן) ומנוחה נעימה עם מוזיקה ברקע, פתחנו את המחשב כדי לגלות איפה אנחנו וגילינו להפתעתינו שאנחנו ב…ירושלים!!?? בדרך כלשהיא רכבנו בכיוון הלא נכון והגענו למערב ירושלים. אחרי חקירה קטנה של הדרך הבנו שלמרות ההנחיה של קק"ל לעקוב אחרי השביל הכחול, הדרך בעצם עברה לשביל השחור בשלב מסויים ואנחנו סמכנו יותר מידיי על קק"ל ופחות מידיי על המפות שלנו, טעות שלא נחזור עליה בהמשך.
דבר נוסף שקרה בזמן ארוחת הצהריים הוא הוויכוח על סחיבת הציוד. כאשר ניר הגיע בבוקר לתחנה המרכזית הוא הגיע עם הציוד שלו משופצר לסבל בערימה עם רצועות כיווץ מגומי, מה שיצר את המונח- "פרסיזאכן", ובזמן ארוחת הצהריים התנהל הוויכוח על האם להתקין את התיקים שיגאל הביא על האופניים של ניר או להשאיר את הפרסיזאכן בעינו. הוויכוח היה קצר וקולע וברגע שניר הבין שחשוב לנו שהוא ירכיב תיקים על הסבל וברגע שהוא הרגיש כמה שהציוד באמת כבד, הוא הרכיב את התיקים והציוד חולק בין כולם באופן שווה. Happy times!
ביצענו עיקוף קטן דרך הכבישים בסביבה כדי לפגוש את השביל במקום שלא מצריך מאיתנו להתחיל אותו מהתחלה, רכבנו קצת בעליות וקצת בירידות ולבסוף הגענו ליער עמינדב, שם מצאנו אתר מחנאות עם ברז מים לשתיה, עצים, שולחנות והרבה מקום להקים אוהלים, מושלם לצורך בילוי לילה, וכמובן שהשעה כבר היתה אחרי 5 אחה"צ ולכן ההחלטה שנפלה היתה- לישון ביער ולמחרת לפגוש שוב את השביל המקורי שלנו ולהמשיך איתו את הטיול.
הקמנו את האוהלים, הוצאנו את הציוד לבישול פסטה עם טונה וטל הפגין כישורי פינוק מדהימים כשהוא שלף מהתיק אוסף תבלינים שיכל לבדו להשביע אותנו ולאחר כחצי שעה של בישול ותיבול אכלנו את ארוחת הערב הראשונה שלנו בטיול ואפשר לומר שהיה פשוט מדהים, ופה גילינו ערך מוסף אחד מיני רבים שהביא טל לטיול הזה!
עייפים ושבעים הלכנו לישון, לאחר יום קצר, לא הכי יעיל מבחינת רכיבה אבל מלמד מאוד מהרבה בחינות!
לילה טוב..
נתוני היום:
סה"כ ק"מ- 26.
מהירות ממוצעת- 12 קמ"ש.
מהירות מקסימלית- 54 קמ"ש.
זמן רכיבה נטו-2:08.
נתראה מחר!
