חום יולי אוגוסט (ספטמבר..)

יום חמישי, יום הרכיבה העשירי בשביל האופניים של ישראל נפתח, כאמור, במלון בירושלים. קמנו מוקדם, קצת מסרבים לעזוב את המיטות הנוחות ולהתחיל לרכב בירידות ובעליות היוצאות מירושלים. הפעם החלטנו לחזור מירושלים בשביל המקורי שתכננו ולאחר בדיקה קצרה במפות גילינו איך מנווטים החוצה מתוך ירושלים וירדנו לארגן את האופניים ולזוז. ארזנו את החפצים ויצאנו לטיול ברחבי ירושלים.

הגענו לואדי שמוביל לבית- זית וירדנו במהירות מסחררת לאורך הכביש ואח"כ במהירות הרבה יותר איטית בשטח סלעי שהפך לשביל רך ורחב עד למפגש עם שבילנו מהיום הקודם, ליד כביש 1. משם חזרנו באותם השבילים כמו שהגענו לירושלים, רק שלא זכרנו כמה ירידות היו לנו בהלוך, מה שעכשיו הפך לעליות קשות…

את הפסקת הצהריים עשינו אחרי אחת מהנקמות המתוקות- ירידת דרך בורמה שארכה כ-20 דקות אחרי שעלינו אותה יומיים לפני כן בשעה וחצי. אכלנו כרגיל דבש ולחם ואחרי שליגאל נשבר שפיץ (חישור) בגלגל האחורי הסכמנו שאנחנו צריכים לתקן את זה בהקדם האפשרי, לפני שהגלגל יקרוס תחת הלחץ (אגב, שבירת השפיץ לוותה בפנצ'ר בירידות המטורפות מקיבוץ צובה).

עשינו בדיקה קצרה וגילינו שחנות האופניים הקרובה והיחידה נמצאת בבית-שמש ונקראת "BIKE בן". אז נסענו לבית-שמש, שהייתה גם ככה במסלול נסיעה שלנו, אבל היינו צריכים להכנס לתוככיה בגלל הבעייה באופניים. כשהגענו לחנות שמנו לב שמישהו קרא את מחשבותינו והציב מכולת ליד חנות האופניים, ככה שיכולנו "לתדלק" את עצמנו לפני המשך הנסיעה. לאחר תיקון משביע רצון ומהיר, שהעניק לגלגל של יגאל עוד נשמה אחת לפחות, באנו לבעל החנות והאחרון לא רצה שום תשלום על התיקון, בעיקר בשל התלהבותו מהרעיון. תותח.

המשכנו מבית- שמש על הכביש לכיוון היעד היומי- בית גוברין. גילינו פתאום, אחרי כל השטח שבו נסענו ואחרי העליות לירושלים שנסיעה בכביש הרבה יותר מהירה. אבל הרבה יותר. מהר מאוד התקדמנו בכביש, אך גם כמובן שחייבות להיות תקלות. הוונטיל של יגאל החליט שיש לו אישיות משלו והתחיל להוציא אוויר בתזמונים חופשיים. פעמיים היינו צריכים להשתמש במפתח וונטיל בשביל לאפס אותו ולנפח מחדש.

החושך כבר ירד, עברנו למצב לילה עם פנסים קדמיים ואחוריים והמשכנו בנסיעה מפנקת שרובה בירידה עוד 10 ק"מ עד לבית גוברין. כשהגענו לשם לא ממש מצאנו צימר או חדר הארחה, אז פנינו לאופצייה השנייה, אוהל. חיפשנו דשא שלא יהיה בולט מדי ולא כ"כ מצאנו, אבל מצאנו ילד קטן שידע בדיוק את כל הפרטים הרלווטיים לאיזור, כולל מקום לינה ואכילה. קפצנו לתחנת הדלק הסמוכה ואכלנו בגט עם שניצל ועוגה בשביל הפחמימות.

אח"כ חזרנו לבית גוברין וגילינו פתאום דשא נסתר. זה היה מגרש הכדורגל של הקיבוץ ושם פרסנו אוהל והלכנו לישון….