"::יום החמרמרת הבינלאומי::"
יום הרכיבה הרביעי בשביל האופניים של ישראל התחיל בחמרמורת קשה. איתי לא הצליח להתעורר בבוקר עקב כאבי ראש קשים וחום, כנראה בגלל אופי המזון בטיול. שעתיים של התאקלמות באוויר העולם הספיקו ויצאנו לדרכנו. המשכנו לרכב על השביל הכחול (ראו תמונה בפוסט הקודם) ועלינו עוד טיפה עד לתחילת הירידות של אותו היום.
חצי שעה לאחר תחילת הרכיבה נתקלנו בעלייה מפחידה מאין כמוה. כמו אותה אחת מאתמול אבל- בשטח! מפותלת וקשה וגם מדרדרת. עשינו עצירה קלה לאגירת אנרגיה לפני העלייה הגדולה ולהימורים כמה זמן יקח לנו לעשות אותה. בסוף העלייה הסטופר הראה 35 דקות מייסרות. 2 ק"מ אחר כך היינו כבר בקיבוץ גזית ("אמגזית" ו"נעלי גזית" זה שלהם). אחרי בירור קצר הסתבר שתושב מחוץ לקיבוץ לא יכול לקנות בכל-בו. אז סינג'רנו מישהו שנרשום על חשבונו ונחזיר לו ביד נדיבה. אחרי כמה התקוטטויות והפיכת שולחנות אצל מנהלת הכל-בו התחלנו במסע הקניות. לחם, ריבה, פסטה ומים- זה מה שהיינו צריכים. כל עוברי האורח בחנות הסתכלו עלינו כאילו נחתנו מהשמיים ונעצו בנו מבטים מוזרים כאילו אנחנו לא רואים אותם…
החלטנו שאנחנו לא רוצים לעשות את הפסקת הצהריים שם, למרות מרבדי הדשא העצומים ועברנו ליד קיבוץ מיסר ועין-דור. עוד קצת עליות בדרך לדברת- חלקן קלות חלקן קשות, והגענו להפסקת הצהריים המיוחלת. ריבת משמש שיגאל כה אוהב ולחם הפעם היו ארוחת הצהריים ואיתי, שהראה סימני גסיסה, דפק שנ"צ עסיסי על הדשא בתחנת הדלק בצומת דברת.
בסוף ההפסקה היינו צריכים להחליט- שני הישובים האפשריים ללינת לילה היו כפר גדעון והאיזור שהיו רחוקים 7 ק"מ מאיתנו (יחסית קצר) או כפר ברוך שהיה רחוק מאיתנו 21 ק"מ. נשארו לנו 3 וחצי שעות רכיבה והאופציה השנייה נראתה לא כ"כ ריאלית בהתחשב בקצב של אותו היום.
החלטנו לעשות את המאמצים! הזמנו צימר בכפר ברוך והחלטנו שמגיעים לשם. נסיעה מהירה ללא עיכובים מיותרים ותקלות לא צפויות הציבה אותנו ב-6 וחצי בכפר ברוך ומשם הגענו ישר לצימר. לפני הצימר עמדה בפנינו משימה אחרונה- מעבר שני כלבים רציניים. כמובן שעברנו אותם בתרגולת יגאל (ראו יום 2) והלכנו לישון בצימר- אחרי מנת שווארמה ופרגיות בבגט.
תגובות אחרונות