קמנו ליום השני של שביל הגולן. האוזן מוכנה, הקורנפלקס בפינו, אף ממטרה לא העירה אותנו הלילה (אבל היה מעט קר) ומצב הרוח טוב לקראת המשך הרכיבה. כאשר אנו משחררים את האופניים אנו מגלים פנצ'ר ראשון באופניים של ניר, והוא מתחיל בתפעול ובתיקונו. כאשר הוא בודק את פנים הצמיג (כדי לוודא שלא יחזור הפנצ'ר), הוא מוצא כמה קוצים רציניים שלא יוצאים מהצמיג, רק בעזרת ג'בקה (פלייר פטנט שכזה). לאחר מילוי הג'יפה וסידור הגלגל, אנחנו מקפלים את הציוד, ממלאים מים ויוצאים לדרך.
הגענו להמשך שביל הגולן המסומן ומהר מאוד הגענו לשביל שהוא למעשה מן סינגל ממש צר. לפי הלקח מתלאות אתמול, בדקנו את ה-100 מטר הראשונים של השביל והחלטנו שחוזרים אחורה ומוצאים דרך אלטרנטיבית. עשינו עיקוף של השטח ע"ג כביש לעבר הר בני רסן (עם השבשבות), בדרך היה נוף יפה ומז"א טוב לרכיבה (7 בבוקר..). הגענו להר וטיפסנו את העלייה התלולה והטכנית, הגענו לראש ההר והתגלתה לנו תצפית מדהימה על האזור. ניצלנו את ההזדמנות, לקחנו הפסקת אנרגיה ומרחנו קרם הגנה.
לאחר התצפית היינו אמורים לעלות עם השביל להר חוזק, החלטנו שעלייה זו מיותרת (כי היא מבצעת עיקוף) והמשכנו על הכביש דרומה (98). לאחר אלוני הבשן והפיצול עם כביש 87 החלטנו לתת הזדמנות נוספת לשביל הגולן ועלינו עליו לכיוון מערב. השביל היה מעט רחב (מתאים ברוחבו ל4X4) אבל מאוד קופצני (סלעים צמודי קרקע). כאשר השביל חתך דרומה, אנחנו חתכנו ממנו מערבה ורכבנו לכיוון קשת. בדרך ראינו עיר סורית נטושה ומסגד ועליו כתוב "נ נח נחמ נחמן מאומן".
ברוב הזמן רכבנו על כבישי גישה צדדיים (יכולים להחשב ככבישים גרועים או כדרכי עפר טובות). מדרום לישוב יונתן בדקנו שוב את תוואי השביל, כאן אפילו לא התחלנו את 100 המטרים הראשונים. על ההתחלה השביל היה נראה כמו ערימת עשבים ולא היה עביר לאופניים. מקומות רבים בשביל מאופיינים בעשביית יתר לאחר החורף וקשה לעבור בהם/ להבחין בהם. ראינו במפה (סימון שבילים של הגולן) שקיים שביל "סוג א'" 200 מטר דרומה משם ולכן המשכנו אליו, ובחירה זו התבררה כמשתלמת מאוד: הדרך הייתה מהירה והובילה אותנו עד למאגר "דליות", אותו עקפנו (לפי המלצה) ממזרח ואז מדרום, סגרנו גדר בקר שאנשים לא סגרו אחריהם והגענו להפסקת צהריים בחניון דליות.
טחנו לחם עם דבש (המממון דבש!!), שנוררנו כוסות ממטיילים כדי לשתות קפה וניסינו לתפוס קצת שינה אבל הברחשים העקשנים של חניון דליות התישו אותנו מוקדם מהצפוי והתכוננו לזוז ב-13:30 במקום ב-14:00. פגשנו מטיילים שעושים את שביל הגולן בחלקים ולפי מה שהם אומרים- שביל הגולן מעכשיו הוא הרבה יותר שטוח ומשעמם, לא אמורה להיות קרקע מבולדרת (מסולעת). איך שהתחלנו את הנסיעה עלינו על שביל יפיפה, מהודק ורחב (הנה מגיע ה-אבל)…… אבל אחרי 200 מטר השביל חתך שמאלה ו-כן, כן.. ניחשתם נכון, השביל נכנס לתוך סבך של עשבייה. אז (גם כאן ניחשתם נכון) המשכנו על השביל האיכותי ודהרנו מהרה דרומה עד למאגר "רוויה".
לאחר המאגר רכבנו בשביל עפר כאשר משני הצדדים היו שטחי מרעה (תחומים בגדר), עגל אחד משום מה היה על השביל בלי יכולת להכנס חזרה לכלא. העגל די פחד מאיתנו וברח כל פעם קצת עד שהגיע לסוף השביל ושם הייתה גדר שחסמה אותו מ-3 כיוונים. מתוך לחץ העגל לקח תנופה ונכנס בגדר, היה קצת בשוק, התאושש והצליח לברוח מאיתנו.
לאחר מחשבה קצרה, הגענו למסקנה שאנחנו לא מעוניינים להכנס לקניון תלול ואולי גם מבולדר והחלטנו לעשות מסלול על שפת הקניון ולחסוך "חוויה" שאולי תגזול ממנו את המשך היום. שימו לב : ברמת הגולן ישנם שטחי אש ואת הכניסה אליהם יש לתאם מראש. עקפנו את הקניון והגענו אל היישוב אבני איתן. בכניסה ליישוב שאלנו איפה ממשיך השביל והגענו לעלייה מוואדי נחל אל על. כל אדם שאל אותנו אם אנחנו מטורפים ורוצים לרדת את הוואדי עם אופניים, אז הבנו שהמשך השביל לא שם…
מצאנו את השביל והמשכנו עליו לכיוון הישוב אלי-עד, חיפשנו מים ומצאנו רק "מי פרות" שלא סמכנו עליהם. הסתכלנו במפות והחלטנו שמסיימים את היום במבוא חמה. לאחר רכיבה של כ-2 ק"מ על הכביש ירדנו לשטח והצטלמנו בשדה אדיר של חמניות!
הגענו לכביש והמשכנו עד למצפה ציפורים (שלא היו בו ציפורים), אבל היה נוף מהמם. דיברנו עם ידידה שנתנה לנו המלצה על מקום התמקמות במבוא חמה. גילינו שלתום נשבר הסבל… הוא עשה את שלו. בכל מקרה הסבל המשיך להחזיק את הציוד..
ליד כפר חרוב הייתה לנו דודה לסטייק ובדיוק ראינו שלט למסעדת בשרים ויין, החלטנו שאנחנו הולכים על זה, גם במחיר שלא נישן במבוא חמה. אמרנו שנתקשר למסעדה ליתר ביטחון, כדי שלא יהיה סגור במקרה. במקרה היה סגור וחסכנו נסיעה של ק"מ הלוך וק"מ חזור, אבל בעיקר חסכנו את עוגמת הנפש. המשכנו עוד כמה ק"מ על הכביש (רוב הזמן הייתה רוח אף שהקשתה מאוד על הרכיבה).
הגענו למבוא חמה! הגענו לקצה הישוב וראינו את אחד הנופים היפים ביותר. הצטלמנו, נחנו קצת והכנו אוכל תו"כ התכוננות לשינה. אכלנו אחלה פסטה, כשכל זמן השהות שלנו במבוא חמה ליווה אותנו כלב צייתן, שקיבל בסוף היום מנה גדושה.
