3Bikes - שביל ישראל באופניים

יום שלישי- גזלן כי טוב…

כשהשמש עוד לא חשבה אפילו על לעלות- אנחנו קמנו בבקוע והתחלנו להתארגן ליום החדש ולרכב כמה שיותר מוקדם כדי לנצל את השעות הטובות של הבוקר. ניסינו לקצר את הזמן שלוקח להתארגן- פרסי הכין קפה, יגאל ותום קיפלו אוהלים ואיתי וטל סידרו את הציוד על האופניים.

אחרי חלוקת המשימות הזאת גילינו שהצלחנו לחסוך כמה דקות… לא משהו רציני. שתינו קפה, אכלנו קורנפלקס (בנקודה זו בטיול יגאל הוכתר כמלך המלכלכים, כשכל הסביבה שלו הייתה מלאה קורנפלקס..), שכחנו שישנו רק 5 וקצת שעות ויצאנו לדרכנו.

הדרך של היום השלישי התחילה בנעימות יחסית: עליות ירידות ועוד פעם עליות.. תום הבטיח שהיום לא יהיו ירידות.. נכנסנו לאיזורים המיוערים של יער בן שמן ואחרים והעליות לא הפסיקו. אחרי השעות הנעימות של הבוקר והשמש שיצאה וחיממה מאוד מוקדם מהצפוי, כל עלייה הפכה לחוויה נעימה פחות ופחות.

עשינו הפסקת ביניים ליד אנדרטה לזכרו של יאיר שטרן ותיקנו לטל בעייה באופניים וחיפשנו נקודת מילוי מים כשאנחנו יודעים שביום הזה ספציפית יש בעייה להשיג מים- היום חג. חיפשנו איפה יש תחנות דלק בסביבה- אבל האינטרנט של סלקום לא היה כ"כ זמין באיזור וגם האנשים שפגשנו טענו שהתחנה הכי קרובה נמצאת בסטייה של 6-8 ק"מ מהשביל.

בעודנו אובדי עצות שמענו מרחוק שיר מוכר "קוקו הא הא, גלידה טובה!". חשבנו על האופציה הגרועה מכל, גזלן! כשלכל אחד מהרוכבים היו פחות מליטר וחצי, מים נראו כמו זהב. וכך גם היה מחירם אצל הגזלן. בהתחלה מחיר 5 בקבוקים עמד על 60 שח אך עם מיקוח קצר וניפנוף בשטר של 200 ש"ח (פרטים אצל יגאל) הורדנו את הגזלן ל-45 שקלים. האבסורד הגיע 200 מטרים לאחר מכן…

המשכנו בעלייה מתעקלת ומצאנו חניון של קק"ל שבו המוני ישראל עשו על האש ושם שאלנו האם יש מים. האנשים הכווינו אותנו למעלה החניון שם היה ברז חופשי ובו מילאנו את שאר הבקבוקים שלנו. זעמנו מאוד על הגזלן!!!!!!

אחרי הפסקת הצהריים בה עשינו "מקלחת" ואכלנו, כרגיל, לחם עם דבש, המשכנו בעצלתיים כשעליות רבות ומתישות מחכות לנו בדרך ובהן גם ירידה כמעט לא רכיבה ועלייה לא רכיבה בעליל (מסולעת בשיפוע של 45 מעלות). עשינו מעקף קטן ואילתרנו מעט כששביל ישראל נמחק מהשטח עקב עבודות בנייה באיזור התעשייה של חבל מודיעין, ופנינו היו עתה לישוב אלעד. לאחר שרג'יב לקח את ההובלה, ראינו כי לא נספיק עד רדת החשיכה להגיע לישוב ובהחלטה משותפת החלטנו להשאר ביער ללון את הלילה.

פסטת פינוקים מאת רג'יב ותה על המדורה שאילתרנו לנו היו כל מה שהיינו צריכים, והלכנו לישון עייפים מאוד, שבעים ומצפים להרביץ יום אחרון של רכיבה בשביל.

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 41.26.

זמן רכיבה נטו- 3:56 שעות.

מהירות ממוצעת- 10.48 קמ"ש.

מהירות מקסימלית- 48.46 קמ"ש.

נ.ב. אותו היום היה נק' שבירה מאוד קריטית. העליות הקשות והחום המתיש גרמו לרגליים ולשרירים להחלש ולעבוד הרבה יותר קשה. רג'יב חשב שהסיפור גדול עליו אבל הוא הבין שהקשה מכל מאחוריו והחליט להמשיך עד הסוף למרות הקושי!

שביל מי-ם אל ים, היום השני!

ביום השני של הרכיבה התעוררנו מוקדם מאוד, כל כך מוקדם שכבר לא ידענו אם לומר בוקר טוב או לילה טוב.
יותר מאוחר יסתבר לנו שלקום מוקדם זה דבר טוב ואפילו מומלץ. אחרי ארוחת בוקר קונטיננטלית (קורנפלקס וקפה שחור) התחלנו לרכב.

הרכיבה התחילה בירידות ארוכות ומהירות רובן על שבילים מהודקים. תוך כדי טיסה במדרונות של נחל רפאים יצא לנו לראות ארנב. הדרך המשיכה להתפתל, חלקה מישורית חלקה בירידה תוך כדי מעבר לצד נחל שורק שנראה כל כך טוב בשמונה בבוקר. עצירת אנרגיה בשמורת נחל שורק (שלא רחוק ממנה מסתבר שיש מכלאה לאקלום יחמורים).

סמוך לתחילת הרכיבה פגשנו רוכב מאוד אדיב שהסביר לנו שהשביל לא מסומן הכי טוב שבעולם (נו-נו-נו לקק"ל) ונתן לנו כמה סימני דרך (החשוב בינהם הוא בית הקברות- "דרך החיים" שליד אשתאול). המשכנו לרכב ב-ראבק עד צומת שמשון שם פגשנו תחנת דלק ראשונה (!) ומילאנו את מלאי הקבוקים (או כמו שיגאל מעדיף לכנותם- נתרן!). משם הדרך לעצירת צהריים במושב אשתאול (שאגב מפוצץ בתימנים לבנים) שם אכלנו ארוחת מלכים של פרוסת לחם על מצע דבש וקינחנו במים.

רכיבה מאומצת דרך יער אשתאול הביאה אותנו לשיא גובה רציני שאותו ניצלנו בירידה מטורפת על דרך בורמה. כשהגענו ליער הראל התחלנו להרגיש את הערב יורד ושקלנו לבצע חניית לילה. מקום שנראה בהתחלה כאופציה לא רעה היה אורחן מצפה הראל. התגובה שקבלנו מבעלי המקום הייתה סירוב לתת לנו לפרוס את האוהלים שלנו בחצר האורחן (שלא היה מאוכלס באורחים אלא רק שני שומרים בלבד שגרים שם). לאחר שנתקלנו בסירוב המשכנו ברכיבה על כביש עד למושב "בקוע" שם ביצענו את חניית הלילה.

אנחנו רוצים להודות למשפחת שרעבי שאפשרה לנו להשתמש בברז המים שלה. ישבנו לאכול פסטה איטלקית מעשה ידיו של רג'יב והסו-שף תומס, קידשנו לכבוד החג והלכנו לישון שבעים וטובי לב. כשכבר ישנו שנת ישרים (היה אפשר לדעת לפי הנחירות האומנותיות של יגאל) התעוררנו כולנו בבהלה- במדשאה שעליה ישנו החליטו לפתוח את הממטרות. רג'יב- האיש והאגדה זינק בצורה הירואית מהאוהל כשלגופו רק תחתוני טנגה ועט על הממטרה. עד היום אף אחד לא יודע באמת מה קרה ואיך רג'יב הצליח לכבות את הממטרה בחושך שהיה שם. כששואלים אותו הוא מצטנע ואומר- "היה שם כפתור", לנו נשאר רק להאמין.

לילה טוב שביל י-ם אל ים יום שני.

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 50.65

זמן רכיבה נטו-   3:12 שעות.

מהירות ממוצעת-  קמ"ש.15.2

מהירות מקסימלית- 50 קמ"ש.

ושוב נצאה אל הדרך!

היום הגדול הגיע!! ההתרגשות בשיאה, הציוד (אנחנו מקווים) מוכן וחמישה רוכבים נועזים מוכנים ומזומנים לצאת לחווייה בלתי נשכחת! כמו שנאמר-
t's gonna be LEGEN…. wait for it… DARY! LEGENDARY!

השעה 5 בבוקר, טלפונים כבר מתחילים לרוץ בסגנון של- "אתה כבר ער?", "אתה מוכן?", "האם אנחנו שפויים בכלל?".. התכנון הכללי הוא כזה:

ניר מגיע ליגאל כדי לקחת ממנו תיקי סבל ואז להגיע איתו לתחנה מרכזית, טל מגיע לאיתי כדי לרכב לשם ביחד ותום מגיע לפגוש את כולנו שם, וכל זה אמור לקרות עד 6 בבוקר!

כמובן שכולנו יודעים שלאחר זה אופנתי ולכן קבענו את השעה 6 כמקדם בטיחות והאוטובוס יוצא מהתחנה בשעה 6:20.

בסופו של דבר הגענו בזמן, לאחר כ-2 דקות נכנס האוטובוס, העמסנו 5 זוגות אופניים לתא המטען, עלינו ויצאנו לדרך לכיוון עיר הקודש, בירת ישראל, נקודת הפתיחה של המסלול שלנו- ירושלים!

נסיעה קצרה של כשעה וחצי והגענו אל היעד, עם ארגון קצר של העמסת הציוד על האופניים, שירותים ולחמניה טריה לארוחת בוקר, הגיע השעה, סופסוף אנחנו כולנו עולים על האופניים ויוצאים לראשונה לרכיבה כל החמישה ביחד! זה אשכרה קורה!!

הרכיבה בירושלים היתה חביבה, די רגועה, למרות תפירה לא קטנה ובירבור קל של מספר דקות, אבל לאחר כ-10 ק"מ הגענו לנקודת הפתיחה בגן החיות התנ"כי.

מוכנים ומזומנים לאתגר, השקענו כמה דקות כדי לקרוא את כל המידע על השלט של קק"ל וגילינו שלנוחיותנו יש סימון שבילים מיוחד למסלול שלנו וצריך לעקוב אחריו או אחרי הסימון שבילים הכחול (גררר!!).

התחלנו ברכיבה, דרך כורכרית, מהירה יחסית, מישורית עם ירידה קלה כשאנחנו יודעים שבדרך שלנו יש שני מעיינות שנוכל להגיע אליהם ולהשתכשך במים. הגענו די מהר למעיין הראשון- עין לבן, שם היו לא מעט אנשים אבל היה קשה להגיע אליו כי הוא היה ממש גבוה והמים לא היו כל כך יפים. חוץ מזה לא הרגשנו שרכבנו מספיק כדי להרוויח שיכשוך והמעיין הבא היה אמור להיות יותר טוב- עין אל בלד. עקבנו בנחישות אחרי הסימון הכחול (כי כמובן שלא היו סימונים של השביל שלנו) ורכבנו….. ורכבנו…. ורכבנו… וגילינו שאנחנו לא ממש יודעים איפה אנחנו בדיוק ולא נתקלנו בעין אל בלד עדיין, אז עצרנו בצד כדי לנוח, להתאוורר ולנסות להבין איפה אנחנו.

איתי, ניר ותום יצאו ברגל לחפש רמזים למיקומנו ומצאו אזור מיושב בשם גבעת משואה, אז אמרנו שנרכב לשם (בעלייה לא קלה) ונשב על הדשא לארוחת צהריים. הגענו לדשא, פרקנו את התיקים מהאופניים ואיתי ותום יצאו לעשות קניות להיום.

אחרי ארוחה טובה (לחם עם דבש כמובן) ומנוחה נעימה עם מוזיקה ברקע, פתחנו את המחשב כדי לגלות איפה אנחנו וגילינו להפתעתינו שאנחנו ב…ירושלים!!?? בדרך כלשהיא רכבנו בכיוון הלא נכון והגענו למערב ירושלים. אחרי חקירה קטנה של הדרך הבנו שלמרות ההנחיה של קק"ל לעקוב אחרי השביל הכחול, הדרך בעצם עברה לשביל השחור בשלב מסויים ואנחנו סמכנו יותר מידיי על קק"ל ופחות מידיי על המפות שלנו, טעות שלא נחזור עליה בהמשך.

דבר נוסף שקרה בזמן ארוחת הצהריים הוא הוויכוח על סחיבת הציוד. כאשר ניר הגיע בבוקר לתחנה המרכזית הוא הגיע עם הציוד שלו משופצר לסבל בערימה עם רצועות כיווץ מגומי, מה שיצר את המונח- "פרסיזאכן", ובזמן ארוחת הצהריים התנהל הוויכוח על האם להתקין את התיקים שיגאל הביא על האופניים של ניר או להשאיר את הפרסיזאכן בעינו. הוויכוח היה קצר וקולע וברגע שניר הבין שחשוב לנו שהוא ירכיב תיקים על הסבל וברגע שהוא הרגיש כמה שהציוד באמת כבד, הוא הרכיב את התיקים והציוד חולק בין כולם באופן שווה. Happy times!

ביצענו עיקוף קטן דרך הכבישים בסביבה כדי לפגוש את השביל במקום שלא מצריך מאיתנו להתחיל אותו מהתחלה, רכבנו קצת בעליות וקצת בירידות ולבסוף הגענו ליער עמינדב, שם מצאנו אתר מחנאות עם ברז מים לשתיה, עצים, שולחנות והרבה מקום להקים אוהלים, מושלם לצורך בילוי לילה, וכמובן שהשעה כבר היתה אחרי 5 אחה"צ ולכן ההחלטה שנפלה היתה- לישון ביער ולמחרת לפגוש שוב את השביל המקורי שלנו ולהמשיך איתו את הטיול.

הקמנו את האוהלים, הוצאנו את הציוד לבישול פסטה עם טונה וטל הפגין כישורי פינוק מדהימים כשהוא שלף מהתיק אוסף תבלינים שיכל לבדו להשביע אותנו ולאחר כחצי שעה של בישול ותיבול אכלנו את ארוחת הערב הראשונה שלנו בטיול ואפשר לומר שהיה פשוט מדהים, ופה גילינו ערך מוסף אחד מיני רבים שהביא טל לטיול הזה!

עייפים ושבעים הלכנו לישון, לאחר יום קצר, לא הכי יעיל מבחינת רכיבה אבל מלמד מאוד מהרבה בחינות!

לילה טוב..

נתוני היום:

סה"כ ק"מ- 26.

מהירות ממוצעת- 12 קמ"ש.

מהירות מקסימלית- 54 קמ"ש.

זמן רכיבה נטו-2:08.

נתראה מחר!

ועכשיו: פינת האתגר התורן!

אז הנה אנחנו, כשבועיים לפני הטיול, ההתרגשות עצומה כמו תמיד ובעצם אולי אפילו יותר מתמיד ומיד נסביר למה.

קודם כל עדכון קצר על הטיול הקרב ובא:

המפות כבר מוכנות וישלחו להדפסה מחר, רשימת הציוד כבר מתחילה להתמלא בסימני V וההכנות האחרונות כבר בעיצומן!

ועכשיו כפי שהובטח, למה אנחנו כל כך מתרגשים???

זה ידוע לכולנו שלאתר הזה קוראים 3bikes.org, אבל הפעם, בטיול הזה יש לנו תוספת להרכב, המורכבת משני אנשים מאוד יקרים ומאוד חשובים לשלושתינו- ניר וטל (הידוע בכינויו- רג'יב).

ניחשתם נכון, את הטיול הזה יקיימו לא פחות מ-5 ברנשים!! ולכן, כפי שהוזכר לעיל, ההתרגשות בשיאה!

אבל למה קוראים לפוסט הזה "אתגר"??

ברור לכולם שהטיול הזה מראש קצת יותר מסובך מהקודמים בכל מה שקשור ללוגיסטיקה (5 אנשים, אוהל אחד לא יספיק, כמה ערכות בישול צריך?), נוספת על כך העובדה שלא לכולם יש תיקי סבל ואפילו סבלים, ונסיים באתגר הגדול- רג'יב, בטבילת האש שלו בטיולי רכיבה ארוכים ועדיין אין לו ציוד מתאים לסוג כזה של רכיבה (ביגוד, פנסים, כלים, קסדה…) וכמובן שהוא גם כן סטודנט שעבורו רכישה של הציוד הזה לא באה בקלות.

אבל אל דאגה! בדיוק זאת הסיבה שלשמה קראנו לזה "אתגר". זה אומר שאנחנו יותר ממוכנים לפתור את העניין הזה בצורה הכי טובה שאפשר וכמובן לשתף אותכם, במידה ואתם מצויים בעיצומו של אתגר דומה.

אז אנחנו נמשיך לעדכן ואתם תמשיכו לקרוא, עד הפעם הבאה!

חשיפה ראשונה: המסעון הבא- שביל ישראל לרוחב!

שלום קוראים וקוראות יקרים!

לאחר העדרות ארוכה יחסית אנחנו חוזרים לעדכן מעט וגם נהיה יותר זמינים במייל שלנו ([email protected]). התכנון הבא שלנו לרכיבה "ארוכה" (יותר מיום אחד) הוא שביל ישראל לרוחב (ככה אנחנו קוראים לו) או בשפת הוגי השביל- שביל מים אל י-ם. התכנון של הוגי השביל, קק"ל, הוא לבצע אותו מת"א ולסיים בירושלים. אנחנו מתכננים לעשות אותו בדיוק אותו דבר, רק הפוך. גם בגלל שצריך פחות כושר ופחות מאמץ (עברנו את הימים שבהם חיפשנו רק אתגרים), אבל הסיבה היותר חשובה היא העובדה שניתן לסיים בים!! להגיע לחוף, לזרוק את האופניים ולקפוץ לים. כן כן, בדיוק כמו שעשינו בשביל ישראל.

מפת שביל ישראל לרוחב

אל נקודת ההתחלה נגיע בתחבורה ציבורית, נבלה קצת בירושלים ונתחיל ביום שלמחרת לרכב לכיוון ת"א. אורך השביל הוא כ-125 ק"מ, או קצר יותר כפי שרוכבים שכבר רכבו אותו מעידים, מה שאמור לארוך כ-3 ימים של רכיבה רגועה.

למי מכם שיש לו המלצות על מעיינות בדרך מוזמן להמליץ לנו עליהם!

http://www.kkl.org.il/KKL/advanced_template.aspx?id=24446

זהו האתר של קק"ל שבו יש מידע מורחב על השביל, מפות GPS שאפשר לטעון ב-GOOGLE EARTH והסברים נוספים על השביל בכיוונו המקורי.

אנחנו נעדכן מהשביל ועד אז – אתם מוזמנים לשלוח לנו הצעות, מוזמנים להתייעץ איתנו וכמובן מוזמנים לרכב ולשתף!

נ.ב. בקרוב! סרט סיכום שביל סקוטלנד! מהנחיתה ועד להתהפכות!