3Bikes - שביל ישראל באופניים

אנננננרגיה!!!

כידוע, רכיבה של שעה שעתיים צורכת לא מעט אנרגיה מהגוף.. לכן, הרבה פעמים אחרי רכיבה, ריצה ואפילו הליכה, אנחנו מתים לאכול משהו. אוקיי, דמיינתם את זה??

תארו לעצמכם את אותה ההרגשה פי 56….. למה אתם שואלים? כי זאת פחות או יותר תהיה הוצאת האנרגיה שלנו בטיול עצמו. בכל יום הרכיבה תארך בממוצע 8 שעות (אנחנו מדברים על נטו, ברוטו יוצא בסביבות ה-12-11 שעות ליום). אתם אפילו יכולים להוסיף עוד הרי קלוריות שנשרפות על סחיבת הציוד (עוד 15 ק"ג במקרה הטוב) וקיבלתם פחות או יותר שריפה של 1600 קלוריות ביום +/- כפול 14 יום ובחשבון פשוט= 22,400 קלוריות יישרפו בטיול אצל כל אחת ואחת מגופותינו. כידועים כבעלי משקל ממוצע, שאלנו את עצמנו מה נעשה כדי לא לסיים בתור שלדים בכיתת טבע בבית ספר יסודי?

התשובה הפשוטה היא כמובן: אוכל!

הבעייה היא שלא ניתן לאכול במשך הטיול אלא רק בהפסקות מוגדרות וארוכות יחסית בשביל לעכל את האוכל…

התשובה הייתה: חטיפי אנרגיה!!!

שוב, יצאנו וחקרנו את הנושא ומצאנו שחטיפים כמו אנרג'י וצ'ואי וכו' וכו' הם חטיפים יחסית טובים, בדיקה קצרה העלתה שהם גם מאוד יקרים- קחו בחשבון את כל הקלוריות שרצות ובורחות וכל האנרגיה הנגדית שצריכים להכניס לגוף ותקבלו חור בכיס.. בסביבות ה-400 ש"ח לבן אדם.

בדיקה בחנות המשווקת מוצרי אנרגיה שונים הניבה תוצאה יפה אף יותר: 1000 שקל לאדם כולל ג'ל אנרגיה, משקה אנרגיה וכל צירוף אפשרי עם המילה א-נ-ר-ג-י-ה (ע"ע גוגל).

וכך נולד הצורך בהכנת חטיפי אנרגיה שכאלו… את המתכון מצאנו באינטרנט כמובן ובדקנו אותו בפיילוט הראשון והשני.

חומרי הגלם מספיקים להכנת 10 חטיפי בריאות.

להלן החומרים ל-10 מנות:

2/3 כוס קמח מחיטה מלאה
1/2 כוס סוכר חום
50 גר' אגוזי מלך קצוצים
50 גר' גרגירי שומשום מלא
1 כפית קינמון
1/4 כפית הל
1/4 כפית מלח
1/2 כפית אבקת אפייה
10 תמרים מיובשים קצוצים
5 משמשים מיובשים קצוצים
2 חלבוני ביצה

אופן ההכנה:

לחמם מראש תנור ל 180 מעלות צלסיוס ולשמן קלות תבנית בקוטר 20 ס"מ. לבחוש היטב את כל החומרים מלבד חלבוני הביצים. להוסיף את החלבונים ולהמשיך לערבב . להעביר לתבנית ולאפות כ- 25 דקות.
לצנן ולחלק ל- 10 מנות.

כל חטיף הינו בעל ערך תזונתי של:

אנרגיה: 199 קק"ל
פחמימות: 27.44 גר'
סיבים תזונתיים: 1 גר'
חלבון: 5.1 גר'
שומן: 7.5 גר'
ברזל: 2.42 מ"ג
סידן: 72 מ"ג

(מאת אתר http://www.kenyonim.com/news.asp?nid=424)

החטיפים שיוצאים טעימים מאוד והמרכיב העיקרי בהם הוא התמרים, שבתור ספק אנרגיה הם מהשורה הראשונה!

הניסוי איתם עבר בהצלחה והיינו ממליצים עליהם לכל פעילות ארוכה שלא תעשו. בכל הפסקה שעשינו (ההפרש בין ההפסקות הוא בד"כ שלושת רבעי שעה) אכלנו אחד כזה וקיבלנו הרבה מאוד אנרגיה, בין אם זה פסיכולוגי או לא.

בנוסף, כפי שיכולתם לראות בתמונות המרהיבות בהפסקות הצהריים האבסנו את עצמנו בפסטה איטלקית משובחת שמכילה גם היא הרבה פחמימות (כן כן, בקטע הזה צריכים להיות בדיוק כמו הבחורות בדיאטה ולהסתכל כל מוצר מה הוא נותן לנו מבחינה תזונתית. אז כמו שאמרנו, סיר קטן של פסטה מספיק ומשביע את שנינו ולאחריו מרביצים שנ"צ קצר בשביל עיכול האוכל והרגעת הגוף מהנסיעה. שאר המזון שיבוא לפינו במהלך השביל עצמו יגיע מפרות, תרנגולות ושאר חיות שיקלעו לנתיבנו בדרך (אני מתכוון במסעדות וכו', הלדרמן שקנינו אומנם טוב אבל יש גבול למה שאפשר לבשל בגזיה. למרות שכשחושבים על זה? זה אחלה רעיון!) וטונות שחשובות בעיקר לבניית השרירים ושימורם במצב שלא יענה להגדרה "קטסטרופלי". הדאגה הכי גדולה היום מבחינתנו היא עניין השרירים ויכולתם לעמוד בעצימות כזו גבוהה וארוכת זמן…. עד כאן בנושא משבר האנרגיה…. אדיוס!

פיילוט שביל ישראל 2

התכנונים נכנסו להילוך גבוה, הקניות הושלמו, מצב הרוח בשמיים והרעל בעיניים. אנחנו יותר ממוכנים לפיילוט נוסף!

היציאה, הפעם מביתו של איתי, התעכבה בכחצי שעה תודות לתיק השתייה של איתי שהחליט לעשות מקלחת. אבל התיקים על הסבל, הציוד כבר בתיקים ויוצאים לדרך!

הכיוון הכללי הפעם היה דרום- דרום מזרח, שוב על חלק מהמסלול המקורי שלנו, אשר כלל עלייה על נחל אלכסנדר ורכיבה במקביל אליו. עצירה ראשונה התבצעה בחיבור בין נחל אלכסנדר וכביש 4, אך תזמון גרוע שלה גרם לכך שתתבצע, איך לא, בפודרה קופצנית… מקום להניח את האופניים עם המשקל הכבד לא היה חוץ מהעצים המכוסים גם הם בפודרה. רוכבים רבים לפו על פנינו כאילו אומרים: זובי, אנחנו קלילים ותראו מה יש לכם על האופניים! התרגלנו לדבר הזה ולכל קריאות האנשים אשר שואלים מה אנו עושים עם כל הציוד הזה, ועל כך פירוט בהמשך… המשכנו בנחל וביצענו עצירה שנייה, הרבה יותר נורמלית וישיבתית לאחר כ-18 ק"מ, שכללה מפגש עם רוכב שבאמתחתו תירס, חטיפת חטיפי אנרגיה (הום-מייד) ומנוחה קלה. עד כאן הכל נפלא- הכתפיים עדיין במקום, התחת רגוע והזיעה עדיין לא הגיעה לעיניים.

בהמשך הדרך, השמש יצאה קצת ופגשנו, לראשונה באותו היום, חול! אז היה גם קצת פיילוט בהליכה, ולאחר שתום גבר על 3 כלבים גדולים, הוא הצליח באמצעות שכנוע ורחמים לפתוח שער סגור שנתקלנו בו ביישוב ינוב, ובשעה טובה הגענו לפורת- נקודת הצהריים שלנו!

דבר נוסף שבוצע בצורה טובה יותר מהפיילוט הקודם היה ארוחת הצהריים- רוטב עגבניות לפסטה, שימוש במזרן אחד למטרת חסימת הרוח והכנת האוכל מהר (רעבים, קמנו ב-5 בבוקר) וכמובן- סכו"ם!

שבעים, עירניים (לאחר שנ"ץ של שעה), מרוצים מאוד ומוכנים להמשך הדרך, יצאנו במטרה לנסות שביל חלופי לרוב הדרך שעשינו. מצאנו אחד כזה, שמסתבר שהיה במרחק יריקה מהשביל המקורי שבו נסענו בהלוך, אך בשביל החדש כמעט ולא היה חול, כך שאת 3 הק"מ שעברנו ברגל בהלוך, עשינו ברכיבה מהנה בחזור. עד כאן הכל נשמע טוב מידיי לא? בלי איזה טוויסט, סיבוך בעלילה, פנצ'ר, שני פנצ'רים… באותם אופניים… וככה גילינו את התשובה לשאלה- האם הג'יפה של איתי בתוקף?? אז לא. היא לא.

לפחות איתי קיבל את ההזדמנות להתמקצע בהחלפת פנימית (או שתיים) בשטח, ובניקוי צמיגים שנראים כאילו שפכו לתוכם ג'יפה בכוונה. וכך לאחר כשעה של קרב בעיקר עם הג'יפה החדשה שהתגלתה כסרבנית כניסה לפנימית דרך המשפך הקטן, לבסוף ההחלפה בוצעה והרכיבה חודשה עם זרז נוסף- השקיעה שמתקרבת.

מכאן ועד הבית הדרך היתה פשוטה, מלבד חציית נחל או שניים (נחל, שלולית, ביצה.. מים) ומעט קרבות חול. וזהו, הגענו הביתה!

ולשלב הסיכומים- במשפט אחד: ה-צ-ל-ח-ה-!-!

דלתא אקספדישן- הקנייה הטובה של השנה- תיקים גדולים, איכותיים, חזקים והכי חשוב- לא על הכתפיים! עם בעייה אחת קטנה של חיכוך התיק בגלגל לעיתים, בעיה אשר ניתן להתגבר עליה באמצעות שיפצור קל של הסבל, על כך תשמעו בעתיד.

סה"כ ק"מ- 65.

סה"כ פנימיות שהוחלפו- 2!

ציון ארוחת צהריים- 9.

תחת, כתפיים וגב במצב דומה מאוד למצב שלהם בתחילת הפיילוט- תודות לתיקים הנפלאים ולטייטס המושיע. למרות שהזיעה בסוף הצליחה להגיע לעיניים (לפחות אצל איתי, לבנדנה כנראה יש את הגבול שלה).

ניתן לומר שאם היה משהו שבאמת היינו צריכים זה הפיילוט הזה כדי לרומם את מצב הרוח ולהחזיר את הטיול לרמת ההוצאה לפועל. הנסיעה עם משקל כבד (15 ק"ג) על האופניים לא הפריעו יותר מידיי לאופניים ולאחר 4 דקות הרכיבה הראשונות מתרגלים לעניין.

חברים, בעוד כשבועיים מהיום אנחנו יוצאים לדרך, תישארו איתנו.

סלינו (כבר לא) על כתפינו…

כשחשבנו לצאת למסע על אופניים,
חשבנו לצאת עם ציוד פשוט, שבערך יש לכל אחד בבית. עד פיילוט 1 הציוד שהיה ברשותנו היה בסיסי לרכיבת אופניים וכלל:
איתי-
קסדה כמובן- אמצעי הבטיחות הבסיסי באופניים, כדי שלא יקרה לנו מה שקרה לאבטיח ההוא..
(קסדה של בל 190 ש"ח- מגה ספורט)

חולצת רכיבה DIADORA
135 ש"ח- אלי-טל (שימו לב לדוגמן הבית..)

תיק לנשיאת ציוד של 35 ליטר
(LOWE ALPINE Walkabout -ש"ח 400 – למטייל)
זהו התיק שנמצא מימין לאיתי בתמונה למעלה.

זוג כפפות רכיבה ERGO AIR
99 ש"ח- סלאלום כפר ויתקין

וכמובן זוג אופניים שעליהן כבר פורט ונאמר…

תום-
קסדה של ETTO- ש"ח 150 (סלאלום)

כפפות רכיבה של FOX חצויות- 90 ש"ח בקינג אופן צרופה

חולצת רכיבה של DIADORA
180 ש"ח במגה ספורט

תיק לנשיאת ציוד- 60 ליטר של VAUDE
670 ש"ח- למטייל (מופיע במרכז התמונה) וכמובן גם זוג האופניים של תום

השדרוג:
כאמור, לאחר שהבנו שאנחנו לא ממש ריאלים וסוף הפיילוט הראשון היה נראה כמו העונה האחרונה של כוכב נולד במקרה הטוב, החלטנו שחייבים לעשות משהו, אחרת השביל הזה לא יצא לפועל (בהנחה שעדיין לא ניתן לקנות בחנויות האיברים המובחרות תחת או כתפיים וגב ספייר..) עקב המשקל הגדול שיושב על הגב וגורם לתחת להילחץ ב- 15 ק"ג יותר. חשבנו מעט והגענו למסקנה שהציוד, אֵפֵּעס, לא יכול לשבת על גבינו, כתפינו ותחתינו!
בדקנו אופציות בכמה וכמה מקומות. רוב חנויות האופניים, אפילו המובחרות שבהן (ואנו לא נפרט שמות מפאת עוגמת הנפש), לא מחזיקות ציוד מתאים לחברה מטומטמים שכמונו שרוצים קצת לטייל בארץ בלי להשיל את התחת מעלינו בסוף. חסידת אומות עולם נמצאה לבסוף בהרצליה, חנות ושמה שופ@הרים שמחזיקה ציוד במיוחד למטרה כזאת (או דומה לה), הציוד עצמו הוא של חברת דלתא (לא האלה מההלבשה תחתונה) ועליו נפרט:

סבלים- מתחלק ל-2:
איתי
Delta Megarack Universal
סבל איכותי לנשיאה של עד 20 ק"ג
+
זוג תיקי
Delta Expedition Panniers
תיקים בנפח כולל של 44 ליטר- מספיק מקום לקחת את כל הציוד לשביל+ 2 תינוקות בני יומם

בנוסף, תיק שתייה ALEX
קיבולת של 3 ליטר, תיק נוח 100 ש"ח- שופ@הרים

תום
Delta Megarack Disc
סבל לנשיאה של עד 14 ק"ג מותאם לאופניים בעלי בלמי דיסק
+
זוג תיקי

Delta Expedition Panniers

כל חבילה כזאת 500 ש"ח (מה לעשות, כשהתחת מבקש אסור להגיד לו לא)

שדרוגים נוספים:
במסגרת ההכנות לטיול שדרגנו את מלבושינו וציודינו בכדי לצאת הכי מוכנים שניתן להיות, כדי שכמה שפחות דברים יעכבו אותנו בדרך. לשם כך הצטיידנו באקססורים נוספים:

בנדנה- משמשת לספיגת הזיעה מהראש ומונעת מהזיעה להגיע לעיניים
נשמע התפנקות? נסו אתם לרכב 7 שעות בלי שישרפו לכם העיניים
39 ש"ח – שופ@הרים

צמיג ספייר לטיול
Highroller Maxxis 2.1
לכל מקרה של צמיג שירצה להתפוצץ..
149 ש"ח- שופ@הרים

מכנסי רכיבה
ALEX עם שישה פנאלים
119 ש"ח- שופ@הרים

מחזיק מפה לכידון

לכל הניווט בשבילי הארץ

69 ש"ח- שופ@הרים

משאבה נוספת
רוכב טוב תמיד שומר לעצמו עתודות
micromite
59 ש"ח- שופ@הרים

בנוסף רכשנו 4 פנימיות ספייר בנוסף לעוד 3 שכבר יש לנו וחצי ליטר של חומר אטימה
כדי שיהיה מענה לכל צרה שלא תבוא. מבחינת השדרוג אנחנו סגורים, נשאר רק לבצע פיילוט נוסף עם התוספות החדשות ולראות אם באמת הדברים השתפרו וניתן לצאת למסע. על כך בכתבה הבאה…. בחזרה לאולפן, יונית השידור שלך…

פיילוט שביל ישראל 1

אז זהו, רשימת הציוד סגורה, תחומי אחריות חולקו ותכנון המסלול החל! אז כמובן שזאת הנקודה שבה התחילו הבעיות..

הבנו שלקראת טיול בכזה היקף חייבים לעשות איזה פיילוט, לנסות לדמות יום אחד שלם של טיול- 65 ק"מ כולל כל הציוד, על קטע מהמסלול המקורי שלנו בשילוב עם שביל ישראל.. ועם תיקים של כ-13 ק"ג על הגב של כל אחד, כמובן.
התיקים שיצאנו איתם הם תיקי הליכה, חדשים, בנפחים של 60 ליטר (תום) ו-35 ליטר (איתי) הכולל מזרן פלציב לרוחב!


ההתחלה לא היתה יכולה להיות טובה יותר, יצאנו מחדרה לכיוון צפון ביום שלישי, 29.7.08, בשעה 6:00 בבוקר רעננים, קלילים, אחרי ארוחת בוקר מזינה.
אך מהר מאוד נחתה עלינו ההבנה שלפעמים התכנונים לא מתממשים, ולאחר כחצי שעה של בירבורים בשעה מוקדמת של הטיול, התחלנו להרגיש שיכול להיות ששבועיים שלמים עם התיקים עלינו כנראה לא יהיה כמו החצי השעה הראשונה של הפיילוט (ע"ע כתפיים; תחת).
40 הק"מ הראשונים עברו בקלילות יחסית ובלי בירבורים נוספים. ובשעה 11:30 נעצרנו להפסקת צהריים.
ארוחת הצהריים שלנו לאותו היום היתה פסטה ברוטב מים.
לאחר מספר דקות של תחנונים לרוח שתאפשר למים לרתוח, האוכל היה מוכן רק עם תקלה אחת קטנה מאוד.. אין לנו סכו"ם!
בתושייה של יפנים השתמשנו בסביבה שלנו ואילתרנו 4 מקלות אכילה (צ'ופ-סטיקס) מהעץ שבנדיבותו הציע לנו צל לאורך ההפסקה.


לאחר הארוחה ושנ"ץ מספק, חודשה הרכיבה בשעה 14:00.
לאחר בירבורים קלים נוספים הגענו לחוף הים ומשם בדרך יחסית מישורית ומוכרת בחזרה לחדרה האהובה.
תוצאות ומסקנות הפיילוט:

– 65 ק"מ על המפה זה יותר בשטח.. יכול להיות אפילו 80 (ומי כמונו יודע).

– לא כל שביל שקיים במפה קיים במציאות, לא בכולם מותר לעבור ועל חלקם בונים מחלפים ענקיים מעל רכבות.
– תביאו סכו"ם…
– יש לקחת בחשבון עליות וירידות מפתיעות (כלומר רכיבה במהירויות שלא מוכרות להרבה כלי רכב עם מנוע או טיפוס הרים בשמש).

– מים כמעט ולא היה חסר מלבד בחצי שעה מהטיול שבה אזלו המים לאיתי- הרבה מים ועוד מים ספייר תמיד!
אבל המסקנה המשמעותית ביותר שנלמדה מהטיול הקצר הזה היתה שלא ניתן לסחוב ציוד בהיקף כזה בתיקים על הגב, וכמובן שלא במשך שבועיים.
בשלב זה מצב הרוח היה ירוד והטיול היה בסכנת קיצור או חלוקה לקטעים. והמסקנה היתה- סבלים+ תיקי סבל.
וכך חזרנו אל התכנונים, עייפים, כואבים אך נחושים לפתור את הבעיה ולרוץ קדימה! ועל זאת ועוד נשמע בהמשך.
שבוע טוב!

התכנון

אוקיי.. אז בכדי לצאת למסע כה ארוך ומסובך, יש צורך בתכנון עד לפרטים הקטנים. לשם כך התכנסנו בצהרי ה-27/7/08 בכדי לבחון את צעדינו הבאים. לא ידענו כ"כ איפה להתחיל אז התחלנו בדבר יחסית פשוט- רשימת ציוד. מהר מאוד הבנו שלא כזה פשוט לדעת מה יותר נחוץ ומה פחות, מה הכרחי ומה לא, כי בסה"כ כל המשקל בסוף הוא עלינו… ככה שצריך לבדוק טוב טוב לפני שלוקחים משהו. אחרי ויכוחים קצרים, נעיצת מסמרים בעיניים והרדמותו של איתי, התחלנו בתכנון השביל עצמו. הנקודה שנבחרה לפתיחת השביל הינה, איך לא- החרמון. או יותר נכון, החניון התחתון של אתר החרמון. נקודה אידיאלית, חשבנו לעצמנו, עם יתרון גובה בולט והכי חשוב- להתחיל ברגל ימין, בירידה. לאט לאט הפכנו את החדר לחמ"ל כשעל מסך המחשב מוצגות מפות סימון השבילים ועל מסך הטלוויזיה תצ"א (תצלום אוויר למי שהיה עובד רס"ר או משהו בסגנון) וכך אנו עוברים מטר אחר מטר, קילומטר אחר קילומטר ומוודאים שכל מקום שאנחנו רואים במפה כאפשרי למעבר, יהיה גם בתצ"א כזה, ולהיפך. אחד הדברים ששמנו לנו למטרה היו לא להקלע למקומות לא עבירים.

כמובן שאין 100% וישנם מקומות שעד שלא תדרך רגלך (או במקרה שלנו, צמיגך) בהם, לא תדע שהם חוליים, בוציים, דרדרתיים (בעלי דרדרת קשה), אך כל ניסיונותינו היו למנוע כמה שיותר מצבים שכאלה, למשל במידה וראינו שביל שצבעו בתצ"א צהוב, חשדנו שמדובר בשביל חולי וחיפשנו אלטרנטיבות. למספר מסלולים אף הוספנו דרכים עקיפות ועוד ועוד…
תוכלו לראות את התכנון בהמשך ואת תוצאותיו. מה שאתם רואים בתמונה זהו העמוד הראשון של התכנון (כמה קילומטרים מנקודת ההתחלה)

על הכלים….

כשאני אומר "על הכלים" אני לא מתכוון אלינו כמובן אלא על הכלים שעליהם נרכב בימי הרכיבה הרבים שגזרנו על עצמינו.
אז נתחיל בכלי הראשון- הכלי של איתי. איתי רוכב על Specialized hardrock sport 2007 שהן אופני זנב קשיח ברמה בינונית מבין אופני הזנב הקשיח. אופניים חזקות, מאסיביות, אך עם זאת לא כ"כ כבדות. המאסביות חשובה בטיול הזה בעיקר עקב המשקלים שהאופניים יאלצו לסחוב על גבם.

המעוניינים במפרט, היכנסו ללינק:
http://www.specialized.com/bc/SBCBkModel.jsp?arc=2007&spid=22089

הכלי של תום
הכלי שתום רוכב עליו הוא Haro V5 2006 שהן אופני הדגל של Haro בתחום הזנב הקשיח לקרוס קאנטרי (רכיבת שבילים). הזוג הזה גם כן ניחן בחוזק ומאסיביות ובעל מכלולים טובים.

מפרט:
http://www.harobikes.com/2006/mtb/v5.php

ועל הכלים האלו אנחנו סומכים שיחזיקו ויחזיקו אותנו מהצפון המושלג (בחורף) ועד לאילת החמה עם כמה שפחות תקלות, פנצ'רים ועיכובים כאלו או אחרים…

פרולוג

הכל התחיל לפני כשנתיים. החלטתי שאופני ה-24" שלי כבר קטנות עליי (אחרי שכולם כבר צחקו עליי) ושאני צריך להשתדרג לזוג חדש יותר מאשר הזוג מהבר מצווה (ככה זה תימנים..). חזרתי מהצבא ביום שישי וקפצתי לחנות האופניים הקרובה ביותר לביתי. באתי עם ידע מינורי מראש ובציפייה לקנות אופני שיכוך קדמי (מה שעד אז לא היה לי..). המוכר סימון הראה לי זוג, נראו סבירות ורצה עליהן סכום מופרז של 800 שקלים. לא ידעתי אז למה אני נכנס.

באותה תקופה התחלנו לחרוש קצת שטח (כשאני אומר התחלנו הכוונה ליגאל ואליי) וצצה בראשנו מחשבה דמיונית: לחרוש את הארץ על אופניים, בשטח, מהחרמון שבצפון עד לאילת שבדרום דרום. לא היינו שפויים כ"כ (לא שהיום אנחנו כן..תודה לגולדסטאר) והתלהבנו נורא מהרעיון. בזמן שעבר מאז קנינו אופניים חדשים וניסינו נואשות למצוא מירווחי זמן בצבא כדי לבצע את השביל הקדוש. אך משלא נמצא הזמן החלטנו שנעשה זאת כשנשתחרר. בסופו של דבר הרגע הזה קרה!
אני לא מדבר על הטיול או על היציאה אליו, אני מדבר על השחרור.. זה לקח הרבה זמן.
אבל כמו שאומרים על כל דבר שנגמר: זה עבר מהר…
בינתיים, בשקט בשקט, התחיל חבר שלישי (להלן "איתי") לרכב באופניים באורח פלא. בספונטניות וכשברשותו חודשיים של נסיעות שטח החליט ללכת על הכל ולהצטרף לשביל.

השביל הזה הוא חלום של שנתיים ואנו יוצאים אליו בקרוב..

מקווים שתהנו מהאתר
איתי ותום

שיתוף
Share on facebook
Share on pinterest
Share on twitter
Share on linkedin

Watch out! Hamami is watching you

תודה לדביר, חברינו היקר בגולה, על העזרה הרבה בהקמת הבלוג, ועל אחסונו ברשת Horef.net, ועל התמיכה הנפשית מעבר לים. (בתמונה למעלה זה לא דביר...)