אוגוסט 16, 2009
4 תגובות
כשאמר- חום יולי-אוגוסט!
אז מה היה לנו עד כה?
אחרי סיפור כרטיסי הטיסה של איתי ושל תום, התקבל אישור גם מיגאל, שבאורח פלא קנה כרטיס לאותה הטיסה והרגיע את כולם שחששו שהוא עלול לא לצאת לטיול הנהדר הזה, אך כיוון שלא היה בארץ בתקופה האחרונה, את הפיילוט הזה עושים איתי ותום.
לקראת הפיילוט התחדשנו קצת בציוד חדש שהעיקרי הוא זוג תיקים של ואודה, שדי סמכנו עליהם בעיניים עצומות שלא יאכזבו, אבל הפעם אנחנו נמתין עם סקירה מקיפה על הציוד ונשמור את זה לאחרי הטיול עצמו.
היום אנחנו נדבר על הפיילוט הראשון לטיול בסקוטלנד! לצערנו לא יכולנו לקפוץ לסקוטלנד כדי לעשות פיילוט בתנאי מזג אויר ושטח מוחשיים, אז הסתפקנו באזור גוש אלונים ובמזג אויר הכי חם שהיה בתקופה האחרונה, פשוט לא היה קל לארגן ימי חופש מקבילים מהעבודה והאמת שלא ממש שמנו לב לתחזית. אבל לקחים בסוף, נחזור להתחלה!
הימים שקדמו לפיילוט היו בסימן מציאת מסלול חביב, לא קשה מידיי ולא ארוך מידיי, בסביבות ה-40-50 ק"מ, כדי לנסות את הציוד, לנסות את הכושר ובעיקר, למצוא כמה שיותר תקלות ודברים שאפשר ללמוד מהם לטיול הקרב בצעדי ענק. לבסוף הוחלט, כיוון שהפעם היה באמתחתנו רכב, לפנות מעט צפונה לאזור האלונים, מצאנו מסלול שהומלץ ע"י רוכבים באינדקס טיולי רכיבה, שאורכו כ-40 ק"מ ולפי התיאורים, מסלול קליל וחביב ברמת קושי בינונית.. מסתבר שרמות הקושי מתייחסות לאופניים בלי 20 ק"ג על הסבל. אבל הראש היה לגמריי בכיוון של- בואו ניסע, נראה נופים, נרכב קצת, נרגיש את האופניים שוב ואת הציוד החדש, נפיק לקחים והכי חשוב- נהנה!
אז מה צריך לעשות? לקום ב-5:30 בבוקר ביום שלא עובדים בו?.. בטח! ועוד בשמחה רבה! הכל כבר ארוז מיום האתמול בתיקים, ויש לציין שהתחושה כבדה מאוד בנוגע לכמות הציוד שיש בתיקים.. אחרי הכל, מזג אויר בסקוטלנד זה לא כמו מזג אויר בישראל בחודש ספטמבר, צריך להביא יותר בגדים, משמע יותר משקל מה לעשות…
יצאנו לדרך בסביבות 6:30, מזג אויר טוב (כי השעה 6:30), הכבישים ידידותיים, המים בשקיות השתיה קרים והתחנה הבאה- אלוני אבא, נקודת ההתחלה של פיילוט 1 לקראת שביל סקוטלנד! לא תתואר רמת ההתרגשות והשמחה (ב-6:30 בבוקר).
הגענו די בקלות לאלוני אבא, הניווט ברכב לא היה קשה, פרקנו את האופניים, הרכבנו את התיקים, מרחנו קרם הגנה ואין מוכנים מאיתנו בעולם לתת בראש 40 ק"מ נעימים, למרות שהתחיל להתחמם קצת אבל בטח לא יהיה נורא..
הטיול התחיל בצורה מעולה, יצאנו מאלוני אבא וקיבלנו מתנה- ירידה נהדרת בתחום ה-45 קמ"ש בכביש לבית לחם הגלילית, ממנו יורדים לשטח ממש לפני הכניסה לישוב, שכמובן נמצאת במגמת עלייה חדה, ממש כיפכוף של מסלול עד כה! לאחר מכן טיפוס קצר ולא קשה עד לתצפית על הישוב כעביה ומשם ירידה מטורפת ולא קלה, ששמה את הסבל והתיקים החדשים למבחן הראשון שלהם, ללא ספק, עמדו בו בהצלחה מובהקת! לאחר מכן נכנסנו לישוב חג'ג'רה ובגלל שכבר המון זמן לא התברברנו, החלטנו שהגיע הזמן! הגענו בהצלחה בחזרה לשביל אחרי בערך 1.5 ק"מ מיותרים לגמריי ובתנאי שטח האמת לא הכי טובים שראינו, אבל זה הרע במיעוטו ועוד נדבר על זה. ומזג האויר? חם..
חצינו כביש ראשי- כביש 70 וירדנו לשביל עפר נוסף וחמוד בו נתקלנו בעדר ע-נ-ק-י של פרות שלשמחתנו עסקו בעניינים שלהן ולא הפריעו לנו, חוץ מפרה אחת שנתנה את המסקנה שלה מארוחת הבוקר בדיוק איפה שכמה דקות מאוחר יותר הרגל של איתי דרכה, זה היה טרי, עמוק ולמזלו- על גדת נחלון שעברנו, אז שטיפה קלה לנעל, למה לא.. בכל זאת, עדיין הרע במיעוטו.
חצינו כביש והגענו לאיזו שמורה קטנה בשם 'חרבת שמשון' או משהו בסגנון, שם היה לנו מעין סינגל סלול, שביל אספלט שעולה עלייה לא קלה אבל לא נוראית ודווקא אחד הקטעים הנחמדים יותר של היום, הרבה עצים שנתנו צל ומערה קטנה שנתנה תירוץ לעצירה לארוחת בוקר, איך לא- לחם עם דבש!
מנוחה קצרה וממשיכים בדרך, קצת עולים קצת יורדים ובסוף מגיעים לנקודה הגבוהה של הסינגל הזה ומתחילים לרדת במה שתואר כ"שביל תחום באבנים", שהתברר כשביל עם קצת אבנים זרוקות בסביבה שלו שהולך בצורה לא מאוד הגיונית, ירידה שחותכת קווי גובה באלימות ושוב, התיקים לא הרגישו שומדבר ואנחנו פשוט נהנינו מהפיצוי. ומזג האויר? רגיל לעונה.. איזו עונה? קיץ! שיא הקיץ!
המשכנו ברכיבה מתונה, עם מעט עלייה ופחות ירידה שבעזרת החום, כבר התחילה להשפיע על הכיפכוף של הטיול הזה והחלטנו לעצור ליד בריכה לאיזו שעה של מנוחת צהריים ממש לפני עלייה נוספת.
ישנו קצת ושמענו מוזיקה וכשהרגשנו יותר טוב עלינו את העלייה השניה ועצרנו שוב לחלק השני של מנוחת הצהריים. התחלנו לרדת לכיוון כביש 77 לצומת המוביל וכמו בכל טיול, הגענו למבוי סתום. כלומר גדר בגובה 1.20 מ' בערך.. באופן עקרוני לא נורא, רק להניף את האופניים מעל זה ולהמשיך. רק שהאופניים שוקלות 20 ק"ג יותר ביום קיצי זה, אז זה דורש מאמץ בלתי יתואר להעביר את האופניים לצד השני והתיל שהיה בסביבה גם נתן לתום את דעתו על החולצה שלו וחורר בה חור קטן למזכרת. אנחנו על שביל ישראל, נוסעים בתוך תעלת ניקוז מקבילים לכביש 77, וכראוי לתעלת ניקוז בישראל, ליוו אותנו אלפי בקבוקים ריקים של בירה, וודקה וכדומה, וכמובן שברים של בקבוקים שלא שרדו את הצניחה מחלון הרכב, שהפכו את זה לחוויה לא נעימה, אבל קצרה. ואז ראינו שבמקום מסויים שהיינו אמורים לעבור על הכביש, אין כבר כביש כי ממש לאחרונה הרסו שם גשר, אז עברנו מסביב וירדנו מהכביש בהמשך הדרך בשביל עפר חביב שלא עולה עלייה חדה או משהו כזה… בינתיים..
בשלב הבא, השביל כן עלה עלייה חדה, קשה, רעה ו..חמה! הקושי כבר התחיל להאפיל על ההנאה, עכשיו אין שום ספק שהטיול הזה לא נועד לביצוע עם תיקי סבל מפוצצים ב-20 קילו של .. דברים… לפחות אחרי העלייה בא פיצוי קל נוסף שעזר מאוד להתגבר על החוויה המלמדת של העלייה האחרונה ואז קראנו בתיאור הטיול, שמצפה לנו בריכה להשתכשכות! או-יהה! הגענו לבריכה ופגשנו שני ילדים מהכפר כעביה שהתעניינו מאוד בטיול שלנו ולא הבינו למה אנחנו לא רצים וקיפצים לבריכה כמו שהם עושים (וכמובן שלא מדובר בבריכה עמוקה כל כך) אבל השיכשוך היה מרענן וחביב, כמובן שלאחר מכן היינו צריכים להתרגל שוב לחום אבל נראה לנו שכבר הזכרנו שהיה חם. והאמת שסוף הטיול כבר נראה באופק! בערך…
עקבנו אחרי שביל ידידותי ביותר עם ירידה מתונה ונעימה להפליא, למרות שידענו שהטיול מסתיים בגובה 170 אז לא היה צורך ביותר מידיי ירידה. עכשיו הגענו כמעט לסוף המסלול והדבר האחרון שנותר לנו לעשות זה לטפס לבסמת טבעון, שם מלא ילדים בחופש נהנו לראות אותנו סובלים וגוססים במעלה הכביש המוביל עד לגובה של כ-220 מטר, ממש ממש קרוב לאלוני אבא, אפשר כבר להגיד שבשלב זה הטיול הפך לנטל והדבר היחיד שהיה אפשר לחשוב עליו זה- קדימה בוא נגיע כבר בחזרה לאוטו ונלך לאכול! איתי כבר יכל להתחיל להרגיש את ההשלכות של הטיול הזה, אבל לפחות סיימנו לטפס. ירידה קצרה נוספת במעין סינגלון חביב בשמורת אלוני אבא ו… שוב צריך להניף את האופניים מעל שער בקר. הפעם הצלחנו להעביר את האופניים איכשהו בלי להרים אותן, משימה שגם לא היתה הכי קלה בעולם, בהתחשב בנסיבות. וזהו, כעבור 5 דקות היינו ליד הכנסייה היפה באלוני אבא, אחרי יום חם, מתיש ומלמד, אבל עשינו את זה!
רק לצורך הדגשה כמה היום הזה היה בחירה בעייתית- ערב ט' באב, הרעיון של ללכת לאכול די נשרף מהחום כי הכל היה סגור והיינו צריכים ללכת הביתה להכין אוכל, כשבדרך חזרה איתי היה על סף עילפון עם רעב וצמא וכנראה גם איזה סוג של מכת חום ותשישות מוגברת. אז עברנו ליד המחלף החדש של כביש 6- בן תות, בשעה טובה, הגענו הביתה והכנו משהו לאכול. ב-4 ימים שלאחר מכן איתי היה במיטה עם חום (לא עם תום), אבל זה כנראה היה רק צירוף מקרים.
ובסופו של יום, בדיעבד אנחנו שמחים מאוד שעשינו את הטיול הזה ולהלן המסקנות:
1. המצלמה של איתי שבה השתמשנו היא גדולה ואיכותית אבל לא פרקטית ואנחנו נחשוב עליה לטיולים הבאים.
2. מזרונים, עליהם וויתרנו הפעם, הם מצרך חובה ואין ברירה אלא לקחת מזרון לכל אחד בשביל שנ"צ בהפסקת צהריים ובשביל להגן על הגזייה מפני הרוח.
3. מחזיק המפה שיש לנו הוא חדיר לגשם, לכן תום ישפצר אותו כדי שיוכל לשים אותו הפוך! גאוני!
4. למלא את התיקי סבל בתבונה ובסדר כדי שנוכל לסגור אותם טוב.. שיהיו נגד מים. ומומלץ להכין רשימת תכולה של כל תיק להתמצאות, כי פשוט אי אפשר לזכור איפה שמים כל דבר! וגם כי התיקים זהים לגמריי…
אז עד כאן הרפתקאותינו להפעם, תמשיכו לקרוא ולתמוך בנו, ובפעם הבאה- הפיילוט השני בהשתתפות מלאה של השלישייה המגניבה בארץ (ובקרוב גם בסקוטלנד)!
עכשיו ננוח קצת..
תגובות אחרונות